Table of Contents
תוכן עניינים:
- רדיקליות
- פעילותי כנשיאת העמותה
- פרוייקט ארכיון – מאגר מידע
- מבט ותכניות לעתיד
הנני מתכבדת להגיש בפניכם, חברי האסיפה הכללי, דו"ח שנתי על פעילותי כנשיאת העמותה.
חלק א': תפיסת עולם רדיקלית
ארגון זכויות אדם הוא ארגון פוליטי רדיקלי מטבע ברייתו. ר.ל.א הינה ארגון פוליטי שאינו מפלגתי. אנחנו פוליטיים בזה שאנו רוצים להביא לשינוי חברתי, לקעקע את המבנה החברתי הדכאני כלפי פלסטינים (בשטחים הכבושים ובתוך ישראל), מהגרי עבודה, נשים, קשישים, הומואים, לסביות, פליטים וקבוצות נוספות. לתפיסתנו, חבירה למבני הכוח הדכאניים אינה מאפשרת הבאת השינוי המיוחל.
קבוצה רדיקאלית, בהגדרתה, תימצא מחוץ לקונצנזוס. ההימצאות מחוץ לקונצנזוס הינה מתוך בחירה ולא מתוך אונס. הרצון לא להיות חלק מהמרכז, מהשלטון – הוא האלמנט החשוב בחשיבה הרדיקאלית.
תפיסת עולם פוליטית רדיקאלית יכולה להיות אישית ו/או ארגונית. מאפיין בולט בחשיבה פוליטית רדיקאלית הוא מאבק על זכויות, דווקא מתוך הדגשת השוני, או ליתר דיוק, בניגוד לרצון להידמות או להשתייך לזרם המרכזי ההגמוני.
כך לדוגמא, במקרה של רל"א, אנו לא מבקשים להידמות להר"י או לקבוצות אחרות בתוך הקונצנזוס.
ארגון זכויות אדם רדיקאלי ינסה להבין מהו שורש הרע (על כן הוא רדיקאלי), ואז יפעל במיטב מאמציו ומשאביו לשינוי הרע מיסודו. חלק זה של עבודת הארגון הוא הקשה ביותר, שכן תמיד קל יותר להגיש עזרה אנושית מיידית לחולה ולסובל, כלומר סיוע הומניטרי, מאשר להאבק מאבק ממושך מול כוחות גדולים.
ארגון רפואי רדיקאלי צריך למצוא לעצמו את הדרך הקשה, ולשלב בין העזרה וההתערבות ההומניטריים הנובעים ממחויבותו המקצועית לבין המאבק העקרוני בשורשי הדיכוי.
אפיון נוסף לארגון זכויות אדם רדיקלי הוא הפצת ידע אלטרנטיבי הנוגד את הידע שהקונצנזוס מפיץ. השפה של ארגון כזה היא שפה אלטרנטיבית במהותה. ארגון פוליטי רדיקאלי ידחה את השפה וההגדרות של השלטון בהיותן טעונות משמעות פוליטית וערכית הזרה לו.
לדוגמא, אם דובר צה"ל טוען שהפלסטינים משתמשים באמבולנסים להעברת תחמושת וחמושים, הידע האלטרנטיבי שרל"א תנסה להפיץ, יהיה אודות פגיעה ישראלית באמבולנסים פלסטיניים, פגיעה למוות בנהגי אמבולנסים, תוך הוקעת השקרים של דובר צה"ל.
כך, נקפיד לכנות את הגדה המערבית ורצועת עזה – "שטחים כבושים" ולעולם לא נשתמש במושג "יש"ע". לא נשתמש במושג השלטוני "המגזר הערבי" ונקרא לאזרחים אלה, כהגדרתם שלהם, פלסטינים ישראלים. ו"לחץ פיזי מתון/חמור" שהיא שפת השלטון, יהיה בשפתנו האלטרנטיבית – עינויים.
סכנת ההיבדלות
מול היבלעות או התמסרות מרצון לפיתויי הממסד, קיימת סכנה הפוכה. לפיה, על מנת להגן על ארגון זכויות אדם מפיתויי הממסד, עליו להיבדל ולהימנע כליל משיתוף פעולה עם הממסד. היבדלות שלמה זו משמעותה ניתוק הדיאלוג עם המציאות ועם קובעי המדיניות וכך המטרה העיקרית שהיא הבאה לשינוי חברתי, לא יכולה לבוא למימוש.
על כן המדיניות שלנו חייבת להיות גמישה. הגמישות אפשרית באופן יעיל רק כאשר הזהות הקבוצתית והאישית עברה תהליך גיבוש רעיוני ובין-אישי מספק.
פיתויי הממסד, והסכנות שבשתוף פעולה
פיתוח יחסי תלות עם קבוצות שלטוניות אינו יכול שלא להשפיע על החשיבה ועל הפעולה של ארגון זכויות אדם, באופן מודע או בלתי מודע. יחסי התלות עלולים לטשטש את הגבול בין הקונצנזוס ובין הנאבקים בו. במקרה כזה, הקונצנזוס יכול לנצח ע"י בליעת הארגון או נטרולו.
מהם פיתויי הקונצנזוס?
- הרגשת שייכות הנובעת מהיות האדם או הארגון חלק מהסכמה קולקטיבית נורמטיבית.
- מענה לבדידות הקיומית – להיות שייך, בפשטות, זה לא להיות לבד.
- אשליית הגנה – "לא יכול לקרות לי דבר רע" – כאשר אני חלק מהמון, לא יפגעו בי.
- ויתור על העצמי באופן שלם או חלקי מקל על החיים מהיותו פוטר מאחריות.
כך לדוגמא, בחברה שבטית אין מקום לאינדיבידואליות. גבולות השבט הם גבולות "האני". ה"פטור" הוא מאחריות אינדיבידואלית. קיימת רק אחריות שבטית/לאומית או דתית. כך עלול להיות גם בצבא.
כשאין אחריות מוסרית אישית (ז.א. להחליט בכל פעם מחדש מה טוב ומה רע). השלטון, הרב והמפקד הצבאי אומרים – ואז מצייתים להם בבחינת "נעשה ונשמע". "רק מילאתי פקודות". תחושת האחריות מתמקדת בביצוע המשימה ואינה קשורה יותר לתוכן המשימה. לעומת זאת אחריות מוסרית משמעה עשייה רק אחרי מחשבה ביקורתית אינדיבידואלית, הפעלת חשיבה מוסרית המייחסת ערך גבוה ביותר לתוכן הפעולה.
- טובות הנאה, הזדמנות לקידום אינטרסים ארגוניים, ואולי אף אישיים.
- התחככות עם אנשים חשובים; אם אני נמצא עם אדם חשוב אזי גם אני חשוב. בהתחככות ב"חשובים" יש הרגשת עצימות, ייחוס, חשיבות עצמית והגדלת היכולות. ביחסים עם "חשובים" יש לשמור על גבולות "האני" של הפרט ושל הקבוצה, המובילים להבלעות ארגון זכויות האדם על ידי הממסד השלטוני.
בין הממסד לארגון זכויות אדם עלולים להתפתח יחסי תלות ברורים, כמו גם יחסי היבלעות סמויים. צריך להיזהר משניהם גם יחד. יחסי תלות עלולים להיווצר, בין היתר, באמצעות קבלת כספים, תרומות או שווה כסף. קבלת כספים עלולה להגביל את החופש. בחלוף זמן או מיידית, קבלת הכסף יוצרת תלות רגשית ומעשית המגבילה את החשיבה ואת העשייה ומכתיבה את האינטרסים של נותן הכספים, מאחר ורק לעתים רחוקות אנשים יורקים לבאר ממנה שתו.
מהו הסיכון בקבלת כספים?
יש כספים עם ריח. לא כל הכספים הינם נטולי ריח. יש להבחין הבחנה יסודית בין נותן/מקבל שהוא אדם פרטי לזה הציבורי.
כלפי פנים: קבלת כסף גורמת לרגש של אסירות תודה שעלולה להיות מתורגמת לכבלים. קיימת סכנה שמי שנתן כסף – לא יבוקר ולא יינקטו נגדו פעולות שונות. כך עלול להיווצר טשטוש גבולות בין "אנחנו" ל"הם" שעלולה להביא למיתון עד שיתוק המאבק בין האני הארגוני לבין השלטון.
לדוגמה: ארגון קנדי,Rights and Democracy , תרם לארגוני זכויות אדם באזורינו ביניהם לארגונים אל-מאזאן ואל-חאק. עקב לחץ פוליטי הכריז התורם הקנדי שהוא מצטער על תרומתו זו. רוב ארגוני זכויות האדם, ור.ל.א ביניהם, מחו על כך בפומבי כיוון שהיה ברור לנו שיש לגלות סולידריות ולהגן על ארגונים הדומים לנו ועובדים איתנו. היו ארגונים ספורים שלא הצטרפו למחאה כי ראו במחאה נגד תורמים איום על עצמם. נכון, האיום הינו ממשי, אך השיקול העדיף בעינינו היה לא לכופף את זהותינו לגורם כספי.
כלפי חוץ: הזהות האישית והארגונית נבנית לא רק מבפנים אלא גם באמצעות הדרך בה רואים אותנו האחרים. מאחר והעמותה מצויה במישור העין הציבורית, עליה לחשוב היטב איך פעולה (או הימנעות מפעולה) מצטיירת ונתפסת על ידי הציבור. הצדק (צדקת הדרך) לא צריך רק להעשות אלא גם להיראות.
קבלת תרומות מחברות תרופות או גופים שלטוניים
פעולות מסויימות עלולות להפך לנשק נגדנו, נשק תדמיתי שיכול להיות גם מהותי. אם, כהנחה וירטואלית, הייתה העמותה מקבלת תרומה כספית ממפעל המייצר אנטידוט לאנטרקס, איך תרומה כספית זו עלולה להשפיע על אפשרות המאבק כנגד הניסוי בחיילים? ומה השפעתה על הדימוי הציבורי שלנו? כיוון שבעצם הסכמתנו לקבל תרומה כזו אנו נותנים סוג של אישור לאותו מפעל ולדרכו.
התקשרות עסקית (קבלת תרומה כספית, מימון נסיעה לכנסים וכיוצ"ב) בין חברת תרופות לבין ארגון רופאים לזכויות אדם עלולה להיות מלכודת (דבש) לחירות הארגון לפעול בשטח הציבורי נגד אינטרסים ריווחיים של חברת התרופות הנוגדים את טובת הציבור. כגון: קידום תרופה מסוימת שאינה עונה במובהק על טובת הציבור, הפקעת מחיר התרופה, הרחקת תאריך פקיעת הפטנט הרשום ועוד.
דוגמה קונקרטית: עירית תל אביב רצתה לתת לעמותה מקום לתפעל בו את המרפאה הפתוחה הנותנת שירותי בריאות למהגרי עבודה ולפליטים. קבלת מקום שלטוני זה היה מובן על ידי אוכלסית הפונים כמקום מסוכן עבורה ומועד לביקורת והסגרה מטעם השלטון. העמותה סרבה לקבל את התרומה.
סיכונים נוספים בדיאלוג עם הממסד
ההזדהות האישית של פעילי ז"א עם עבודתם גבוהה ביותר ועל כן הם נמצאים באופן מתמיד בלחץ המלווה בתחושת תסכול, עבודתם לעולם אינה נגמרת (גם איכותה וגם כמותה), כי לעולם לא עשינו די, כי תמיד אפשר לעשות יותר.WOMEN'S WORK IS NEVER DONE
התסכול מביא ללחצים שעלולים להגיע למקום מסוכן וקיצוני של טובע המוכן להעזר בכל קש.
למשל, ויתור זמני, טקטי, העלול להפך לקבוע: במגעו עם מציאות של כיבוש, הפעיל נמצא בעמדה נפשית קשה מול הכורח לפעול לעתים בניגוד לעקרונותיו. כמו למשל, לדון עם הצבא על מספר הדקות שמותר לעכב אמבולנס במחסום ולוותר, זמנית, על המאבק העקרוני השולל בתכלית עיכוב של אמבולנסים. במקומות קשים אלה הפעיל עלול לסבול מתסכול ואכזבה מעצמו שכן הקדיש אנרגיה וזמן כדי להשיג מטרה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון המאבק שהוא מאמין בו.
ההתשה הינה חלק אינטגראלי מהטקטיקה של הממסד אשר עלול "לשרוף" את הפעילים. כך לדוגמא, מדיניות ממסדית בנוסח "לך ושוב", אי מתן תשובה או תשובה מאוחרת בלתי מספקת הופכת את הפעיל ופעילותו לבלתי נראים, ויוצרים בו תחושה כי הוא "עובד על ריק" ושקוף.
רגשות אשם. הפעיל, אף בעקבות הפעילות הנכונה ביותר, קורה, שלא רק שלא מביא עזרה ותועלת הומניטרית אלא גורם נזק לאדם אחר. לעתים זה נזק נורא, כגון התעללות, כליאה ועוד.
לדוגמה: בקשה של ארגון זכויות אדם מאסיר להגיש תלונה נגד השב"כ על התעללות או עינויים בחקירה. כתוצאה מהגשת התלונה השב"כ מתנקם באסיר ו/או בבני משפחתו. נזק זה לא היה קורה אלמלא הפעילות. הפעיל נותר עם מוסר כליות, תחושת כישלון אישי וארגוני ותחושת מוסריות פגועה. ואז הפעיל עלול לומר לעצמו – "אולי עדיף שלא לעשות דבר", כי לעשייה מחיר גבוה מידי והוא משולם על ידי אחרים. מסקנה אישית זו היא ניצחון גדול לממסד.
מהיות הפעיל חלק מארגון, הוא שואב כוח מהסולידריות הארגונית, אשר נותנת מענה חלקי או שלם לתהליכי התשה ושחיקה.
מתוקף תפקידה ומעמדה של העמותה, עליה לתת דוגמא אישית – ולשמור על רמת ניקיון גבוהה ביותר. חשוב לזכור כי לעמותה יש תפקיד מחנך כלפי הציבור הישראלי וכלפי קובעי המדיניות. עמדה מחנכת צריכה לקחת אחריות גבוהה פי כמה – ולא להיכנע לפיתויים.
שתי דרכים העוזרות להימנע מסיכוני שתוף פעולה עם הממסד
א. חוסן פנימי ופיתוח חשיבה ביקורתית
חוסן פנימי של היחיד ושל הארגון נקנה על ידי פיתוח חשיבה ביקורתית-פוליטית והבנת המשמעות הערכית והרעיונית של המעשים. דבר זה נעשה על ידי הקדשת זמן לדיונים, וקבלת החלטות שהן תוצאה של הבנה, תובנה והסכמה. נושאים אלה אמורים להידון בישיבות הנהלה וישיבות צוות.
מדוע קיימת תופעה של מיעוט בדיונים עקרוניים?
- הרופאים בד"כ בעלי קווי אופי מעשיים-פרקטיים.
- יותר קל רגשית ומחשבתית לעסוק בנושאים פרקטיים/מקצועיים מאשר בנושאים עקרוניים.
- הימנעות מקונפליקט רגשי – אין צורך להתעמת עם קונפליקטים ולהסתכן בשינוי עמדות.
- קיומה של סכנת התפרקות העמותה אם יהיה דיון בשאלות בלתי פתירות עבור חלק מהחברים.
- שמירה על יציבות העמותה.
ב. חשיפה וניתוח שתוף פעולה עם הממסד
אבדן גבולות הוא הסכנה העיקרית שכנגדה אנו אמורים להיות ערניים, הן במישור האישי והן בזה הקבוצתי.
יש לשאול האם מישהו, כגון הממסד או אדם ציבורי, לא מנצל את רל"א לכביסה ולניקיון אישי. על כן חשוב לבחון מאיזה "מקום" אנו משתפים פעולה:
– האם מתקיים רובד סמוי של געגועים ורצון להיות שייכים ומוכרים על ידי הקונצנזוס;
– קבלת לגיטימציה וסוג של תעודת "הכשר" מהממסד.
– לבחון מהם מניעי שתוף הפעולה – שמא קיים מניע נסתר כגון מצוקה, תסכול, ייאוש וכו'.
קידום מטרות העמותה ע"י דיאלוג ביקורתי עם הממסד
קיימת, לכאורה, סתירה מהותית בין מאבק פוליטי רדיקלי לבין הגישה ההומניטרית; מאבק רדיקלי פעמים רבות לוקח צד, משתמש בשפת מאבק, יש "אנחנו" ויש "הם", יש "טובים" ויש "רעים". לעתים, במאבק מסוג זה נזנחים הצדדים האנושיים. לעומתו, הגישה ההומניטרית נוטה להתעלם מהיבטים פוליטיים ולהסתפק בהגשת טיפול רפואי ועזרה מסוגים שונים וכתוצאה מכך לאבד את האבחנה בין "אנחנו" ל"הם" וגרוע מכך, עקב אי נקיטת עמדה פוליטית משרתים לעתים קרובות את גורמי הדיכוי ומפירי זכויות האדם.
הסינתזה בין מאבק פוליטי רדיקאלי להומניזם אוניברסאלי קשה במישורים הרעיוניים, המעשיים והרגשיים. מסיבה זו צריך להקדיש ליצירת הסינתזה הזו את מירב ומיטב המאמצים של עבודת חשיבה וניתוח שהם מרכיבים של חינוך. על כן, בכל פעם יש למצוא את הדרך הסינתטית מחדש. סינתזה זו מאפשרת להפוך את שתוף הפעולה עם הממסד לכלי המקדם את מטרותיה הרדיקאליות של העמותה.
השכלנו לאורך הדרך, מזה 22 שנים, להיות מודעים לתפרים העדינים ולעתים גם גסים יותר המחברים בין המרכיבים השונים. אנו משתדלים לבדוק את עצמנו כל הזמן. התפרים הללו גלויים לעינינו ואין אנו מסלקים אותם מחשיבתנו כאשר אנו עומדים לפני החלטות על דרך הפעולה של העמותה.
בימים קשים במיוחד, כמו אלה המתרחשים כעת, בהם אנו נתונים להתקפה אלימה של ארגוני ימין וחברי כנסת מסוימים הנהנים מתמיכת הממשלה וחלק מהאקדמיה על הלגיטימיות של עצם קיומנו ועל מקורות המימון שלנו, החשיבה על העקרונות המנחים אותנו באמצעות דיונים וניתוחים של המצב הפוליטי ושלנו בתוכו חיוניים יותר מתמיד.
חלק ב': פעילותי כנשיאת העמותה
השתתפות בחמישה כנסים בין לאומיים: פיליפינים, טורקיה, ארה"ב APHA, בריסל, פריס MdM .
לקחתי חלק במפגשים בעלי חשיבות בהם ייצגתי את רל"א:
- רב שיח במכון אמיל תומא ללימודים פלסטיניים וישראליים, חיפה: "האם אנו עדים לפשעי מלחמה בעזה? וקשר השתיקה בישראל".
- רב שיח במכון אמיל תומא בנושא – מזרח תיכון ללא נשק גרעיני ונשק להשמדה המונית.
- פגישה עם משלחת נשים אמריקאיות CodePink.
- פגישה בירושלים המזרחית בנושא סחיטה של חולים פלסטיניים על ידי השב"כ במעבר ארז.
- פגישה בפילדלפיה, ארה"ב עם Jews for a Just Peace.
- הרצאת פתיחה לתערוכת ציורי ילדים מעזה שנה לאחר מבצע עופרת יצוקה ומתן ראיונות לכתבי מדיה שונים מחו"ל.
- פגישות עם סגן הנשיא וראש המשלחת לאזורינו של MdM.
- פגישה עם משלחת נשים מהאיחוד האירופאי ומכון רוזה לוקסמבורג מבריסל.
- פגישה עם משלחת רופאים מניו יורק ובוסטון, ארה"ב.
ראיונות, טלויזיה ועיתונות:
- ערוץ 98 – ראיון בנושא יום הפליט הבין לאומי.
- ערב חדש עימות מול ד"ר יורם בלשר בעניין העצומה שפורסמה נגדו כיו"ר WMA.
- ערב חדש – בנושא האם מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.
- ערב חדש – על גירוש פרופ' נעם חומסקי.
- רדיו גרמני – כתבת עומק דקומנטרית על פעילות רל"א בכלל ושלי בפרט בהקשר לקונפליקט הישראלי-ערבי.
חלק ג': תחום אחריותי – הקמת והפעלת פרוייקט ארכיון – מאגר מידע
רקע: ארכיון/מאגר מידע רל"א
פרויקט מאגר המידע עוסק בשימור, איסוף וקטלוג של כל מסמכי העבודה בעמותת רופאים לזכויות אדם מאז הקמתה בשנת 1988. מאגר המידע, שהחל לפעול בסוף שנת 2003, התמקד כצעד ראשון בכינוס כל מסמכי העבודה שנאספו במהלך השנים לתוך מבנה סידורי אחיד וממוחשב אשר יאפשר לערוך חיפושים נושאיים ושיטתיים לפי תחומי עניין שונים. לשם כך נבחרה תוכנה בשם "אידאה", תוכנת מידע, חכמה ומודולרית המאפשרת לעבוד עם מאגר מידע גדול וממוחשב, לערוך חיפושים מדויקים ולקלטג באופן רב שכבתי. הארכיון הסרוק כולל כיום כ-25,000 מסמכים וכן ארכיון תמונות המתעדות את פעילות העמותה מאז הקמתה.
יעדיו העמוקים יותר של מאגר המידע כוללים יצירת זיכרון ארגוני אשר יאפשר להכיר את הפעילויות, אופן החשיבה והעקרונות המדריכים את העמותה מאז נוסדה ואילך הן עבור צוות העמותה והן עבור חוקרים מחוצה לה. המאגר נועד להוות משענת אינפורמטיבית מקיפה עבור צוות העמותה בפניותיהם לגורמים רשמיים – כגון הגשת עתירות – וכן עבור חברי ההנהלה בבואם לעצב מדיניות. מעבר ליתרונות המעשיים של צעד זה, הכוללים האחדה ואחסון אחראי של מסמכים גמורים, תקבל עבודת ההווה בדרך זו משמעות בהקשר היסטורי-נושאי.
עבודת הארכיון
הארכיון הסרוק של העמותה מונה כיום כ-24,000 קבצים כאשר כ-15,000 מתוכם הם קבצי תכתובת הדואר של העמותה לאורך השנים, כ-7000 הם קבצים של תיקי פונים פרטניים ושאר הקבצים מכילים חומרים הקשורים לכנסים וימי עיון, הרצאות, חומרי דוחות ועתירות ועוד.
בשנים 2007-2009 קוטלגו ומוינו הנושאים הבאים: חופש תנועה בשטחים הכבושים, הרצאות, הופעות העמותה בתקשורת בשנים 1999-1988, אסירים בבידוד והפרדה, עינויים, כנסים שונים, מסמכי עבודה שוטפת 96-97', מרכז עזה לבריאות הנפש, תכתובת רל"א עם הר"י ועוד מסמכים שונים. סך הקבצים שקוטלגו בשנים אלה, כולל הקבצים שקוטלגו ב-2010, עומד היום על כ- 3800.
לאחר מעבר העמותה למקום מושבה החדש ביפו, לא נמצא, לצערי הרב, חדר המיועד לאכסן את כל החומר של מאגר המידע ועל כן יועד מחסן נפרד לחומרי הארכיון ובו סודרו בארגזי ארכיב מקצועיים ולפי סדר כרונולוגי ממוספר, קלסרים רבים של ארכיון העמותה מהשנים 1999-2008.
הארכיון בשנת העבודה 2009-2010
במאי 2009 עזבה טל אסיף, חברת הצוות האחראית על נושא הארכיון, ואירית באומן הצטרפה לצוות במקומה. משרת אחראי הארכיון היא משרה משולבת, בהיקף מישרה של 80%. בשנה זו גדל החלק של ניהול אתר רל"א וקידום ויישום האסטרטגיה של רל"א בתחום האינטרנט ובמשך חדשים מספר נעשתה עבודת האתר על חשבון עבודת הארכיון. כלומר נוצרה בעיה ארגונית בה הצרכים עלו על המשאבים ועבודת הארכיון לא התקדמה בהתאם למצופה. אי לכך, בשנת 2009-2010 הורחב צוות הארכיון ולכוח העבודה הצטרפו מתנדבת רל"א ותיקה (בדצמבר 2009), בן שירות העושה שנת שירות ברל"א עבד בין השאר בארכיון, וסטודנטית מתמחה מהמכללה האקדמית לחברה ולמנהל. בהדרכתה של אירית, אחראית הארכיון, עבד כל אחד על תחום נפרד אותו הוא ממיין, מקטלג וממפתח. כך למשל התקדמה עבודת הקטלוג של חומרים הנוגעים בנושא העינויים, נמשך קטלוג מאות תיקי פונים פרטניים, קוטלגו קבצים בתתי נושאים כגון הטבח בחברון ומוינו מאות קבצים נוספים. סך עבודת הצוות לאורך שנה זו הסתכמה בקטלוג כאלף קבצים, רבים מהם בני עשרות עמודים של מסמכים מגוונים ובשפות שונות.
כמחצית מארכיון הצילומים של רל"א (תמונות מודפסות) המתעדות את פעילות העמותה בשנים 1988-2005 נסרקה על ידי מתנדב.
עבודת הארכיון הממוחשב כללה בשנה האחרונה (2009-2010) מיון וקטלוג מסמכים עפ"י הפירוט הבא:
עינויים – 343 קבצים
הטבח בחברון – 50 קבצים
פניות ישראלים לעמותה 96-97 – 23 קבצים
מקרה ג'אמל אבו-עיסא – 15 קבצים
מסמכים שונים – 35 קבצים
תיקי פונים פרטניים – 506 קבצים
סה"כ קוטלגו 1315 קבצים
שעות עבודת הצוות:
אירית באומן, מרכזת עבודת הארכיון-מאגר מידע, הקדישה במהלך שנה זו כ 20% ממשרתה לעבודה בארכיון, בתקווה שבעתיד תקדיש לפחות 50% ממשרתה לארכיון כפי שעבודתה הוגדרה.
המתנדבת גילה החלה לעבוד בדצמבר 2009 ועבדה עד היום 144 שעות
הסטודנטית גלית מהמכללה האקדמית לחברה ומנהל –תורמת לארכיון 20 שעות במהלך שנת עבודתה.
בן שירות עומרי – הצטרף לצוות הרוחבי בדצמבר 2009 ועבד בארכיון כ 50 שעות.
במהלך השנה ליווה צוות הארכיון את מיונם והעברתם המסודרת של 35 קלסרים ממחלקת שטחים כבושים, המתעדים פניות למחלקה בין השנים 2002-2008, לארכיון העמותה.
תכנית העבודה בהמשך 2010
בימים אלה נוסף לרל"א בן שירות אשר יעבוד לאורך השנה בהיקף של חצי משרה בארכיון. צוות המתנדבים יחד עם אחראית הארכיון יעשה מאמץ מרוכז לסיים את עבודת מיון וקטלוג מסמכי הארכיון הקיימים בתוכנת אידאה (תוכנת ניהול המידע). כמו כן תימשך עבודת הסריקה וקטלוג ארכיון הצילומים, סריקת וקטלוג פרסומי העמותה השונים מן השנים 1988-1998 והמשך סריקת הופעות העמותה בתקשורת בשנים 1988-1998.
תודה לאירית באומן על הנתונים, על עבודתה וההדרכה שנותנת למתנדבים.
חלק ד': מבט ותכניות לעתיד
בכוונתי להמשיך ולפעול בכל התחומים שחברי העמותה הפקידו בידי למרות הקשיים החיצוניים והפנימיים.
קרו השנה דברים גדולים ויקרו, ככל הנראה, גם בעתיד הנראה לעין, וחשוב ביותר לדון בהם בפורום משותף להנהלה, לצוות ולחברי העמותה.
עניין בעל חשיבות עקרונית ומעשית גדול במיוחד הוא ההתקפה המשולבת על ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום של חברי כנסת וקבוצות ימין המקבלים תמיכה מאסיבית מהממשלה וחלק מהאקדמיה. התקפה זו מסתייעת בהסתה פרועה ואלימה במדיה, הצעות חוק שמטרתן לייבש את הארגונים והצעות חוק אחרות המאיימות להוציאם מחוץ לחוק. כלומר, בעתיד נאלץ להילחם על הזכות והלגיטימציה להתקיים כארגוני זכויות אדם וכנגד חיסול מקורותנו הכספיים. וזאת בשעה שפשעי מלחמה מתבצעים, הכיבוש נכנס לשנתו ה 43, המצור על עזה נמשך, העינויים חזרו במידה רבה לשגרת עבודת השב"כ, והר"י שותקת כדרכה.
נושאים אלה ואחרים קובעים את דמותנו, את חיינו כארגון, ואת חיי הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים. חשיבה ביקורתית תוך דיונים ביננו הכרחית כדי לא לשקוע לייאוש ולמצוא בקרבינו כוחות להמשך המאבק על שמירת זכויות אדם.
אני מתכוונת, בעזרתכם, להמשיך ולהמריץ את ההנהלה לקיים דיונים בנושאים אלה ואחרים, ולקדם את כל התחומים אותם הפקדתם בידי.
בברכה,
ד"ר רוחמה מרטון
מייסדת ונשיאה