30.7.08
רפואה על תנאי: סחיטת חולים פלסטינים בידי השב"כ בחקירות במעבר ארז
דר. רוחמה מרטון, נשיאה ומייסדת רופאים לזכויות אדם
הדוח הזה מראה לנו שהשב"כ מכתיב את המדיניות בעזה וכי דרכו הינה קלה במיוחד שכן הצבא, בית המשפט העליון –בג"ץ, והאיגודים המקצועיים הגדולים של עורכי הדין ושל הרופאים – הר"י, אינם מגלים שום התנגדות. פירושו של דבר הוא שהם תומכים בשב"כ, אם בהסכמה שבשתיקה ואם באמירה מתחמקת ובלתי ברורה.
בימי קדם, כלומר לפני האינתיפאדה הראשונה, חולים מעזה שהיו זקוקים לאבחון רפואי ולטיפול בישראל, עמדו לפני ועדה רפואית פלסטינית ורופא יהודי ישראלי אחד וקיבלו את האישור למעבר לאשפוז בישראל מתוך שיקולים רפואיים.
כאמצעי ענישה לאינתיפאדה הראשונה החליט שר הביטחון באמצעות הצבא והמינהל האזרחי להוסיף לוועדה הרפואית הזו קמ"ט כספים, שהוא קצין של תקציבים, אשר ניתנה לו עמדה קובעת גורלות: מי יעבור לישראל לקבלת טיפול רפואי ומי לאו.
היום, 20 שנה מאוחר יותר, הקובע הבלעדי הוא השב"כ.
המבט הרפואי על החולה העזתי כמעט ואינו קיים. אי-שם, בתחילת הדרך רואה רופא פלסטיני את החולה. מכאן ואילך, במשך ימים ארוכים עד שבועות, שזהו זמן ארוך, זמן של מחלה, של ייסורים ולעיתים של נכות או מוות, נעלם המבט הרפואי ובמקומו מופיע המבט של שירותי הביטחון, בחלקו סמוי ובחלקו בוטה וגלוי.
בשלב ראשון הועברו הניירות הרפואיים של החולה העזתי לשב"כ, לאנשים שאין להם ידע רפואי ואין להם כלים להבין את הכתוב במסמכים הרפואיים, אך הם הינם המחליטים אם החולה רשאי לעבור לישראל או לא.
במשך השנה האחרונה נוסף שלב:
השב"כ חוקר את החולה במעבר ארז באופן ישיר. חוקר פעם, חוקר פעמיים ולפעמים שלוש. לשם כך, על החולה להגיע למחסום ארז על חשבונו, לחכות שם שעות ארוכות, לעבור איומים והשפלות ובעיקר עליו להחליט אם הוא יהפוך למשת"פ, יסגיר בני משפחה וחברים ויזכה לטיפול או אם יסרב לכך לא יקבל. החולה יחזור לביתו לחכות לתשובת השב"כ.
התור לטיפול בבית החולים אינו מהווה גורם במציאות זו הנקבעת על ידי השב"כ. חולים רבים מפסידים את התור לטיפול וצריכים להתחיל את כל התהליך מחדש.
לאחרונה נוסף עוד שלב שהוא מלכודת: השב"כ מזמין את החולה למחסום ארז, לבדיקה ביטחונית כביכול,
ואז עוצרים אותו.
השב"כ, למעשה, עוסק בעינויים במחסום ארז. על שיטות העינויים השונות תוכלו ללמוד מהדוח שלנו.
כמו שנהג השב"כ שנים רבות לשקר במצח נחושה את בית המשפט לגבי העינויים הוא ממשיך לשקר את בית המשפט היום בקשר למעשיו במחסום ארז. גם הבג"ץ חוזר לסורו כפי שנהג עד ספטמבר 1999, ובוחר להתעלם מהתחקור הביטחוני במחסום ארז ולהאמין לשקרים הגלויים של השב"כ:
"רשמנו לפנינו גם את דברי גורמי הביטחון, שאין עושים שימוש בחוליו של אדם כדי להשיג מידע בתחום הביטחוני" ינואר 2008.
השב"כ מנסה במניפולציות ואיומים להפוך את חברי ר.ל.א למשת"פים שלו. השב"כ דורש שאנחנו נזמן את החולים לחקירות ואם לאו – יסגרו את התיקים של החולים.
השב"כ, לדעתי, סובל מהרעלת כוח. הוא מרוקן את המצב הרפואי מכל תוכן ומפעיל את כוחו הגדול על החלשים ביותר.
התסמינים של הרעלת כוח הם שימוש מזערי במוח – מעשים ללא חשיבה מעמיקה וללא ראית עתיד ברורה וכן פעולות ללא ביקורת ועכבות (אינהיביציות) של המערכת המוסרית. אם נשווה את המצב להרעלת אלכוהול, למשל, יובן מיד שתוספת אלכוהול למורעל רק תחמיר את מצבו. השב"כ, כמו האלכוהוליסט, רוצה תמיד עוד. עוד אלכוהול או עוד כוח, עד אובדן עשתונות.
העניין הוא שהרעלת הכוח של השב"כ היא הבעיה שלנו. כיוון שבמעשיו הגובלים בפשעי מלחמה ולוקים בחוסר מוסריות הוא מכתיב את פני החברה הישראלית ואת המדיניות הממשלתית גם יחד.
ההפחדה המתמדת של הישראלים הנעשית על ידי השב"כ ועל ידי הממשלה היא אמצעי רב כוח בעזרתו שולט השב"כ ברגש ובחשיבה, מנטרל אותם ומונע התנגדות וביקורת עליו ועל מדיניותו.
למרבה הצער ארגון הרופאים הישראלי, הר"י, אינו ממלא את תפקידו הרפואי-מוסרי ואינו משתמש בכוחו הרב וביוקרתו כדי להפסיק את הרעלת הכוח.שתיקת הר"י מחזקת את השימוש לרעה בכח הרעיל.
רלא מתריעה על הסכנה ודורשת כי:
- לא ייעשה שימוש בצרכים הרפואיים של החולים על ידי השב"כ.
- לא ידרשו השב"כ או הצבא שיתוף פעולה מר.ל.א בזימון החולים לחקירה.
- הר"י תפעל בכל עצמתה כנגד ניצול מצבם הקשה של החולים על ידי השב"כ לצורך איסוף מידע מודיעיני ונגד התנית הטיפול בכך.
דר. רוחמה מרטון