לכבוד אנשי הפרס על שם פרופ' ישעיהו לייבוביץ',
שלום רב,
רוחמה נולדה בירושלים ב- 1937. שירותה הצבאי הסתיים כאשר שוחררה משום שסירבה למלא פקודה שנשאה אופי שוביניסטי. היא למדה רפואה והתמחתה בפסיכיאטריה, ועבדה במשך עשרים וארבע שנים בשירות הרפואי הציבורי. למרות משכורתה הצנומה והיותה אם גרושה לשני ילדים, היא התמידה במהלך כל השנים הללו בפעילות למען זכויות אדם. בין היתר, הייתה ממקימי הוועד הציבורי נגד עינויים, עימות (רופאי נפש למען השלום) ופורום (קבוצת המרצים באוניברסיטת תל-אביב שלחמה נגד סגירת האוניברסיטאות בשטחים הכבושים), הוועד למען אוניברסיטת ביר-זית, ארגון הנשים אחת מתשע לחולות סרטן, הוועד למען אסירים פוליטיים בישראל, ועוד.
את עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א) היא ייסדה בשנת 1988, עם תחילת האינתיפאדה הראשונה. העמותה הציגה לציבור, כמו גם למקבלי ההחלטות, את המושג זכויות אדם שלא היה נוכח עד אז בישראל. היא עמדה בראש העמותה במשך שנים רבות, וכיום היא משמשת כנשיאת כבוד ומייסדת של העמותה. מרטון אינה מסתפקת בתפקיד ייצוגי והיא פעילה בהתווית החשיבה והפעילות של רל"א.
במהלך השנים השתתפה רוחמה בעשרות כנסים ופאנלים, בכתיבת מאמרים בנושא זכויות אדם וניתוחים פסיכו-פוליטיים, פרקים בספרים העוסקים בזכויות אדם, וכן בהתנגדות פעילה לעינויים. השתתפה בתוכניות רדיו וטלוויזיה, והפגינה אומץ נדיר בעמידתה העיקשת על זכויות האדם, על הדגשת האופי המדכא והנצלני של הכיבוש, על הבלטת היבטים פמיניסטיים במקומות לא מובנים מאליהם. רוחמה הכירה תמיד באופי הפוליטי של כל הכרוך בזכויות אדם ובקשר הבלתי נפרד של הבריאות לפוליטי ומעולם לא נפלה בפח הנוח של הליברליזם הלא-פוליטי. בשל כך זכתה לא פעם, גם (ואולי בעיקר) מתוך החוגים הרפואיים, בנאצות ואיומים, ונאלצה לנהל עימותים כואבים.
בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של "יש גבול", 2005, אמרה רוחמה, בין היתר, את הדברים הבאים:
"הבריאות הגופנית והנפשית היא זכות אדם יסודית אשר הכיבוש הישראלי רומס. העמותה קמה במטרה להתנגד לכיבוש ולהראות שיש אלטרנטיבה לדרך של שלטון צבאי וכוחנות המתבטאת ברצח, עינויים, מאסרים ומעצרים, גזל אדמות ומים, הרס התשתית האזרחית הפלסטינית, הגבלת החרות והחופש האישי והלאומי שלהם. בשבילנו, מאבק משותף של רופאים פלסטינים וישראלים מתוך סולידאריות, ללא גזענות והתנשאות, היא השקפת עולם והפעילות עצמה."
ביסוד השקפתה הפוליטית נמצאת ההתנגדות העקרונית והאקטיבית להפרדה. ההפרדה מאפשרת גזענות על גילויה הרבים: הפרדה בין שני העמים היהודי והפלסטיני, הפרדה בין קולקטיבים שונים בתוך החברה הישראלית, הפרדה בין נשים לגברים, הפרדה כלכלית-חברתית בין אלה שיש להם הרבה לבין אלה שאין להם. החשיבה והפעילות של רל"א מהווה הדגמה חתרנית וחיונית להתנגדות להפרדה מהיותה פועלת לאורך כל הדרך מתוך שיתוף וסולידריות עם הפלסטינים בשטחים הכבושים כמו גם עם הפלסטינים אזרחי ישראל, הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים, ציבור מהגרי העבודה, הפליטים ומבקשי המקלט.
פעילות אינטנסיבית וחשיבה ביקורתית פוליטית מאפיינים את רוחמה מרטון במשך למעלה מחמישה עשורים. היא עומדת בשורה הראשונה של נשים וגברים הנאבקים נגד הכיבוש, הגזענות והאפליה בישראל.