כתבה ב"המקום הכי חם בגיהנום", קישור לכתבה: כאן
ניצן פינקו 20.12.18
המייסדת המיתולוגית של רופאים לזכויות אדם לא התבקשה לשאת דברים בכנס שמתקיים בשעות אלה והחליטה לא להגיע. "פעם אמרו לי שאני המצפן של הארגון, היום הם מסתדרים בלי מצפן", אומרת מרטון. רל"א: מרטון הוזמנה ויש לה זכויות רבות
הערב חוגגת עמותת "רופאים לזכויות אדם" 30 שנה להיווסדה באירוע ביפו, אולם באירוע לא תשתתף נשיאת הכבוד והמייסדת של הארגון, ד"ר רוחמה מרטון. מרטון, שהקימה את הארגון בשנת 1988, הוזמנה לאירוע, אולם לא התבקשה לנאום בו, באקט שנתפס כקיצוני ופוגע בעיניה ובעיני חברים נוספים שיצאו נגד ההחלטה. היא אינה מתכוונת להגיע לאירוע.
ד"ר רוחמה מרטון | צילום: ינאי יחיאל
"אני מרגישה רע", אומרת הערב מרטון למקום, "במשך שלושים שנים הקדשתי זמן, שכל, כסף, מה לא, כדי להקים, לבסס ולדאוג לכך שתהיה פעילה ותצעד בכיוון הנכון, וזה עבד המון שנים. זה כבר לא עובד ככה עכשיו. זה מאד כואב שהם הדירו אותי, זה מעליב ופוגע".
מרטון ידועה כקול בלתי מתפשר וחד משמעי כנגד הכיבוש. בנוסף לפעילותה הענפה כמייסדת שותפה בארגוני שמאל רבים אחרים ופעילויות לקידום שיח והדברות, היא פעילה פמיניסטית, שהייתה בין השאר אחת ממייסדות "אחת מתשע" למען נשים חולות בסרטן השד. לאורך השנים פרסמה הרצאות ומאמרים רבים העוסקים בהפרת זכויות אדם, עינויים, זכויות נשים ועוד. מרטון זכתה בפרסים ואותות הוקרה על פועלה. אחת מהפעילויות השנויות במחלוקת שלה היא תמיכתה בתנועת ה-BDS לחרם על ישראל. למרות ההכרה הרחבה בפעילותה רבת השנים והחשיבות, בשנים האחרונות היא חשה שהפכה ל"אישיות בלתי רצויה" אפילו בארגון שהיא בעצמה הקימה.
״חבר הנהלה אמר עליי, 'נורא קשה לסבול אותה, אבל היא המצפן שלנו", אומרת מרטון, שחשה שהארגון הולך ומתרחק מהערכים שבשמם הקימה אותו וניסתה להנחיל לו, "היום הם מסתדרים מצוין בלי מצפן. התעייפתי. יש חילוקי דעות וחילוקי רגשות ואי הסכמות.״
מבחינת מרטון, הרפואה היא רק כלי להבאת השינוי ולמאבק בכיבוש. "הקטע של יותר להיות רופאים, ופחות לוחמים לזכויות אדם, קיבל משקל יותר דומיננטי", היא אומרת, "הרוח הכללית הייתה, שאנחנו עמותת רופאים. הארגומנט שלי היה תמיד, שעמותת רופאים זה דבר מיותר. זה סוג של שם נרדף לקופת חולים, ויש כאלה הרבה. לי אין עניין להיות קופת חולים. אני בעד לעזור כאמצעי למאבק למען זכויות אדם. אנחנו רופאים, אבל, ופה הדגש, נאבקים לזכויות אדם. כאלה – אין.
"לפני שלושים שנה, העמותה היתה הראשונה שהכניסה את המושג 'זכויות אדם'. יש הבדל בין זכויות אדם לבין זכויות אזרח. אני רציתי לומר שפלסטינים הם בני אדם, ויש להם זכויות לא יותר או פחות מאשר לנו. היו על כך לא מעט חילוקי דעות, וזה נמשך עד לא מזמן".
לפי מרטון, ההרחקה שהיא מתארת היא חלק מהניסיון לשנות את אופי העמותה, ולהצניע את ההתנגדות החד משמעית שהיא התוותה לכיבוש ולדיכוי הפלסטינים. לדבריה, "בשלוש-ארבע השנים האחרונות, אם מדיה, לא חשוב איזה, פונה לעמותה, לא יפנו עיתונאים אליי. המאבק העיקרי שלנו הוא נגד הכיבוש, והזיזו את זה לסעיף האחרון. יצאה החלטה של משפט וחצי, שאנחנו נגד ה-BDS. זה עניין מאד חמור, ולי זה אומר שקיום העמותה, בעיקר במובן הכספי, עומד בסכנה. רופאים לזכויות אדם צריך לבחור להיות מחוץ לקונצנזוס.
"עמדתי על כך שנעשה דיונים על שאלות הליבה של החברה הישראלית, כלומר אפרטהייד, כיבוש, זכות שיבה של פליטים. לא עשו את זה. הבטיחו לי להקים ועדה, וזה לא קרה. אני כעסתי, וכשאני כועסת אני נורא לא נחמדה. איך אתם יכולים בכלל להתוות קו של מאבק לזכויות אדם, בלי לדון בשאלות האלה? בלעדיהן אין כיוון בכלל. לא רצו לשמוע לי, וגם נימקו בצורה ברורה. חברת הנהלה אמרה שאם אנחנו נדון בשאלות האלו, אנשים יעזבו. אמרתי שלא בטוח, אבל נגיד שכן – אז זה טוב מאד. מי שלא מסוגל להסתכל לאמת בעיניים, שיעזוב. מי שישאר שידע לחשוב חשיבה ביקורתית".
מרטון מספרת שכבר בתחילת הדרך, לפני כשלושים שנה, היא נתקלה בקשיים בהובלת החזון שלה, שהיה חדשני לזמנו ולכן נחשב לקיצוני. כבר אז עלו הקולות שאמרו לה שההתעקשות שלה לצאת כנגד המערכות הקיימות במדינה תעורר אנטגוניזם כלפיה: "רגע לפני התחלת העמותה, כשהיא רק הייתה בתכנון, החברים שלי שבאו איתי לעזה היו באי הסכמה איתי. הם אמרו לי, את לא תפתחי את כנס היסוד של העמותה, כי את קיצונית. שאלתי אותם למה, ולא הייתה להם תשובה. זו שיחה שקרתה לפני 31 שנה. אני הצלחתי להכריח אותם, אשכרה להכריח אותם, שאני כן אפתח את הכנס, בשנת 1988".
האמנית מיכל היימן, מייסדת ארגון "אקדמיה משלה", כתבה הצהריים פוסט זועם נגד ההחלטה לא לתת למרטון לנאום באירוע. "אני חושבת שיש לכבד את דעותיה של רוחמה ולא להשתיק אותה. גם אם היא אומרת דברים שמקשים על רל״א כפי שהיא מחפשת את דרכה היום, לכבוד שלושים שנה לארגון, יש לכבד אותה ולהזמין אותה לשאת דברים, ולא לשלוח לה מייל ולהזמינה להיות כאחת הקרואות. את פרס ישראל היא אולי לא תקבל, אבל רל"א זה הדבר הכי חשוב שהוקם פה, עם הישגים מדהימים. אלפי רופאים ופלסטינים ברחבי העולם מוקירים לה תודה על הפעולות שהיא עשתה, שחמלו כל כך הרבה אנשים פצועים. היא אישה כל כך אהובה, מסורה. השם שלה והקשרים שלה מביא את התרומות".
"יש חילוקי דעות לגיטימיים איתה", אומר פרופ' רפי ולדן, נשיא העמותה. "יש גישה שמדגישה את ההיבט הרפואי ופחות את ההיבט הפוליטי. הדברים האלו לא מתנגדים אלא תומכים זה בזה וזו הגישה שאני מטיף לה כל הזמן. אני מכבד את הגישה של רוחמה" בנוגע לכנס, הוא אומר "לא עסקתי בהזמנות לכנס, חזרתי מחו"ל ואני שומע לראשונה שהיא לא הוזמנה לשאת דברים ואני מופתע. אני לא חושב שיש הדרה מכוונת אלא חילוקי דעות".
המנכ"ל רן גולדשטיין אמר בתגובה: "יש לנו מאבקים רבים כמו כיבוש, אסירים בבתי כלא שלא מקבלים טיפול רפואי בסיסי, פליטים, אני לא מתכוון להתעסק בזה".
רופאים לזכויות אדם בתגובה: "ד"ר רוחמה מרטון הוזמנה לאירוע. לרוחמה יש זכויות רבות בתור מייסדת העמותה והיא הופיעה באירועים רבים של העמותה בשנים האחרונות, כולל סביב אירועים לציון 50 שנות כיבוש, שבו ציינו 80 שנה להולדתה ו- 30 שנה לפעילות רופאים לזכויות אדם. באירוע ישא דברים נשיא העמותה הנכנס, הפרופ' רפי ולדן, אשר גם לו זכויות רבות במורשת העמותה".