5-6 דצמבר 2013
International Association of Peace Messenger Cities- IAPMC
"שולחן עגול: החברה האזרחית והתנועה האנטי גרעינית"
ג'קי קבאסו
מנכ"ל הקרן המשפטית של מדינות המערב, "מאוחדים לשלום וצדק".
ד"ר רוחמה מרטון
מייסדת ונשיאת רופאים לזכויות אדם.
עאידה תומא
מייסדת ומנכ"ל עמותת נשים נגד אלימות, עורכת עיתון "אלאתחאד".
העמותה של רופאים לזכויות אדם נאבקת נגד הרוע שבני אדם גורמים לבני אדם אחרים. אנחנו רופאים שמבינים כי בריאות זה לא רק רפואה אלא דבר הרבה עותר רחב ועמוק. החל מצדק סוציאלי, מלחמה בעוני וגורמיו וכל נזק אחר הנגרם על ידי בני אדם. דוגמה בולטת הינה הכיבוש הישראלי את הפלסטינים.
אני מבטיחה לכןלכם לנסות לארגן את רל"א למאבק נגד נשק גרעיני וכל נשק אחר להשמדה המונית.
החברה האזרחית בישראל ויתרה עד כה על זכותה וחובתה כמו גם על סמכותה לפקח על הממשלה בתחום הגרעין. ויתור זה הינו תוצאה של תעמולה (שטיפת מוח) מתמדת ומוצלחת באופן יוצא דופן, בה הממשלות לדורותיהן יצרו קשר רעיוני ואמוציונלי בין בין השואה לבין האטום. למרות שהפצצה הגרעינית היא בפועל השואה הבאה.
המתנגדים לנשק הגרעיני נתקלים בעוינות קיצונית ונתפסים כמי שלא איכפת לו שהייתה שואה. כי הנשק הגרעיני הישראלי היה לפרה הקדושה האחרונה בישראל, פרה שאין לגעת בה.
ארגונים קטנים ומעטים של לוחמים לזכויות אדם הם האיים המבודדים של התנגדות לנשק הגרעיני והם אינם מוותרים על הזכות לפיקוח. אירגוני זכויות אדם אלה מבינים שהפעלת נשק גרעיני הוא מחיקת הקיום האנושי.
הממשלה והכנסת שהן נציגות העם בדמוקרטיה, בה העם הוא הריבון, מועלות בתפקידן כאשר אינן מפקחות על תעשית הנשק הרעיני.
שתי דרכי פיקוח דרושות:
האחת –N.G.Os שיקבלו רישיון כניסה לכור האטומי ויוכלו לפקח על תעשית הנשק הגרעיני ועל הפסולת הגרעינית וכן על בטיחות הכור.
השניה – בוועדת חוץ ובטחון של הכנסת יש וועדת משנה לתחום הגרעיני. הבעיה היא שאין לסמוך עליה ואין שום שקיפות לפעולותיה. נכון לעכשו אין דרך לנתב וועדה זו למה שהיא אמורה להיות: מפקחת הפועלת בשקיפות על ייצור הנשק הגרעיני, על הפסולת הגרעינית ועל בטיחות הכור.
החברה האזרחית היא זו שתשלם את המחיר על כל תקלה בכור ובוודאי על כל הפעלה של נשק גרעיני. לכן יש חשיבות עליונה לביקורת ופיקוח של ארגוני החברה האזרחית בתחום זה. תפקידם החשוב לא פחות הוא העלאת תודעת הציבור לסכנות הנובעות מהכור לכשעצמו ומעל לכל לסכנה הנובעת מהנשק הגרעיני המיוצר בו. אנו צריכים לספר לציבור את הפרטים של נזקי הנשק הגרעיני. הכללות לא ממש עוזרות להבנה ולתפיסה לעומק.
בנושא הגרעיני החברה האזרחית הינה בינלאומית כי הנושא נוגע לכולם וחוצה גבולות גיאוגרפיים ומדיניים. התוצאות הקטסטרופליות של הפצצה גרעינית יהיו גם במקומות הרחוקים מהפיצוץ ויגרמו לנזקים המתפשטים גיאוגרפית לכל החי והצומח ותהיה התפשטות הנזקים גם בעתיד. על כן ישנה אמנה בינלאומית נגד הנשק הגרעיני. יתר על כן – יש לוועדה הבינל"א זכות להתערב בכל מדינה העוסקת ביצור נשק גרעיני כי זה עיניינינו מעבר לגבולות מדיניים וגיאוגרפיים. זכותה של הוועדה הבינל"א להתערב בנעשה בישראל, באירן ובכל מקום אחר. אין לראות את הנשק הגרעיני כעניין פנימי של מדינה זו או אחרת.
החברה האזרחית חייבת לפקח על מאגרי הנשק הגרעיני כיוון שאין לסמוך על ממשלות: הן נוטות לטעות בשיקוליהן ובמעשיהן. לדוגמא (לפי השבועון טיים) – במלחמת יום הכיפורים (1973) שר הביטחון משה דיין הציע לעשות פיצוץ ראשי נפץ גרעיניים – ככל הנראה באויר מעל שטח לא מיושב במצרים או בסוריה או בשתיהן גם יחד – כדי לשדר מסר מאיים למצריים. המטוסים הישראליים עמדו מוכנים וחמושים בראשי נפץ גרעיניים. למרבה המזל זה לא קרה כי ראש הממשלה גולדה מאיר ויועצה השר ללא תיק ישראל גלילי יחד עם השר יגאל אלון, שהיה יריבו הגדול של דיין, הוציאו מידיו של דיין את הגפרורים המסוכנים. המלחמה התנהלה בעזרת ארה"ב ששלחה רכבת אווירית של נשק קונבנציונלי לישראל.
כמו בשריפות אזרחיות – ההגנה היעילה ביותר היא למנוע את השריפה. בנשק גרעיני – ההגנה הטובה והבטוחה היא למנוע יצירת ואגירת נשק גרעיני.
חובתינו היא להשפיע על התודעה האזרחית בישראל שאין אנחנו בסכנת השמדה, בניגוד לתעמולה המתמשכת של כל הממשלות כאן. אין סכנת השמדה ואין כל צורך בנשק גרעיני. נהפוך הוא – הצורך המובהק של ישראל הוא שלא יהיה כאן נשק גרעיני.
צריך לסלול דרכים לכך שישראל, ירדן, מצריים ומרוקו תהיינה נקיות מנשק גרעיני כדי שאף שליט לא יוכל להפעיל נשק גרעיני.
לאיים הקטנים של ההתנגדות לנשק אטומי קשה מאד לבד. על כן אנו זקוקים לסיוע בינלאומי ולסולידריות עם העולם.
התנועות והארגונים נגד נשק גרעיני בעולם לא ממש התגייסו פוליטית וחמרית לנושא הזה. ככל הנראה רגשות האשם של אירופה והפריטה על אשמה זו מצד ישראל פועלים למניעת התערבותם בכל הנעשה בישראל בתעשיית הנשק הגרעיני.
תפקידה של החברה האזרחית הבינלאומית הוא לסייע לארגונים הפועלים נגד נשק גרעיני בישראל מהטעם שהוזכר כבר קודם – הנשק הגרעיני חורג מגבולות מדיניים וגיאוגרפיים.
מרדכי וענונו לקח על עצמו למלא תפקיד חשוב מאין כמוהו – הוא היה למתריע על הסכנה. בלי מתריעים אין קיום לחברה האזרחית. המתריעים הם אלה החושפים את הפגמים והם אלה המשלמים על כך מחיר כבד מאד. וענונו הלך עם הידע שלו לעיתונות החפשית, לסנדיי טיימס, ולא לשרותי ביון. וענונו הגיבור לא יזכה, יש להניח, לקבל רשות לצאת מישראל כי אז, כך חושדת וחוששת המדינה, יתן מרדכי וענונו לממשל האמריקאי את עדותו על ייצור נשק גרעיני ואז לפי החוק האמריקאי אשר מחייב הפסקת כל סיוע למדינה המפתחת נשק גרעיני, תשלל מישראל האפשרות לקבל סיוע וכספים אמריקאים.
עלינו לזכור גם שישראל מפתחת ואוגרת נשק כימי וביאולוגי שגם הם מסוכנים ביותר לכל בני האדם הקרובים והרחוקים.
כוחנות, גיזענות ולאומנות היו אמורים להיות הלקח שלנו מהשואה ומחלקים אחרים בהיסטוריה שלנו. הלקח, למרבה הצער, לא נלמד כלל ועיקר. זהו כשל רוחני קולקטיבי ומסוכן עבורינו ועבור הפלסטינים והמדינות השכנות.
הכנס הזה יכול להוות צעד לכיוון הבריא של איסור על יצירת נשק להשמדה המונית בישראל ובכל אומות העולם.
בתודה למארגנים על המאמצים הגדולים שהשקיעו בהכנת הכנס ולכל המשתתפים בו, ובתקווה שנצליח לתרום משהו לשחרור האזור מנשק גרעיני וכל נשק אחר להשמדה המונית.
רוחמה מרטון