שלומית היקרה,
אנא הוסיפי קטע זה לסעיף ההצעות.
בתודה
רוחמה
אני מציעה לאסיפה:
שהאסיפה הכללית תדרוש מההנהלה לעשות דברים, חידוש שייתן לאסיפה הכללית מקום של שותף פעיל ולא תפקיד פסיבי ומאשר בלבד.
אם החברות והחברים ישתתפו בדיונים העקרוניים שאני מציעה- ומקווה שיכנסו לשגרה- הם ייתנו תנופה לחשיבה ולהתנהלות של העמותה ויאפשרו לחברים בעמותה לקחת חלק פעיל ולהיות בקשר עם מקבלי ההחלטות בעמותה – ההנהלה.
זאת העמותה שלנו,של כל החברים בה. ואנו נהיה שותפים לעמותה שתשקף אותנו – אם נשקיע חשיבה ומחויבות לדרך – נראה כפי שאנו רוצים ויכולים להראות. ואם לאו האסיפה תתפקד כחותמת גומי לדברים לא לגמרי ברורים.
ולכן אני מציעה ומבקשת שהחברים באסיפה הכללית הזו יקבלו את ההצעות האלה עם דגש על דיונים עקרוניים הפתוחים לחברי העמותה ולהורות להנהלה להיערך לעבודה אינטנסיבית של קביעת מדיניות לשנה זו ולהכין את זו של שנה הבאה ולהציגה בפני האסיפה הכללית הבאה.
אני מתארת לעצמי שלא כל ההחלטות שיתקבלו יהיו לפי הראש שלי – אבל, כשלא דנים ומנתחים – אז אין אפשרות להתווכח ולשכנע. אין אפשרות ליצירת דיאלוג פנים עמותתי. קיימת הסכנה לשקוע בשגרה של העשייה עם עיוורון חלקי לגבי אותם חלקים במציאות שאינם נוחים לנו. באין דיון במצב ובדרכי הפעולה עלול להיגרם קיפאון וקיבעון מחשבתי שהוא הרסני לטווח ארוך, מצמצם את הפעילות למכנה משותף רחב אולי – אך נמוך. ארגון של אנשים טובים העושים מעשים טובים אבל אינם ארגון הלוחם לזכויות אדם. או במילים אחרות ארגון צדקה. הסכנה הגדולה היא להפוך להיות נגררים אחרי המציאות במקום להיות לכוח המנסה לגרום לשינויים במציאות חיינו. וכן קיימת הסכנה של פעילות שלמעשה תומכת בשלטון הכיבוש מדעת או שלא מדעת.
בברכה
דר. רוחמה מרטון
נשיאת ומייסדת ר.ל.א