כאשר מסכמים תקופה ישנו המבט לאחור המבקש להתחקות אחר עיקרי המעשים והמחשבה שהיו וגם, מטבע הדברים, ישנו מבט קדימה השואל 'פנינו לאן'? המבט לאחור רואה לא רק את השנה האחרונה שחלפה, 2008, אלא גם את הרצף. דוח שנתי זה הוא גם העשרים במספר – עשרים שנות פעילות של רל"א. עצם העובדה שהעמותה קיימת עשרים שנה, שבמהלכן שמרה על קולה הברור ומטרותיה לאורך כל הדרך, אינה טריוויאלית ויכולה לספק לנו מקור להעצמה בעידן של דיכאון ומבוכה המאפיין את החברה הישראלית היום.
הרוב המכריע של החברה הישראלית, בעיקר היהודית-ציונית, מאופיין בקול בלתי ברור, מעומעם וחלול. בתוך חברה כזו קשה עד למאד להשמיע קול ברור הנוגד את הרוח הכללית, הקונצנזואלית, התומכת מתוך פחד ושינאה בפתרון צבאי-כוחני לקונפליקט הישראלי-פלסטיני. רל"א, כמי שאינה פוחדת ואינה נכנעת להפחדה (ראו בגוף הדוח: "התערבות השב"כ בעבודתנו" במחלקת שטחים כבושים), משמיעה קול ברור גם בימים הקשים ביותר, כאלה שעברו על כולנו בזמן המתקפה על עזה. הקול הברור שלנו מאפשר לקיים יחסים של שיתוף עם 'הצד השני', עם הפלסטינים. זו אחריות עצומה שלקחנו על עצמנו, אחריות המתבטאת בקשרים כנים והדוקים עם הפלסטינים. יחד עם זאת ובו זמנית קיימת גם האחריות להשפיע על כלל החברה הישראלית-ציונית לשנות את השקפותיה הכוחניות והגזעניות, לנסות לחנך חברה שלמה לכבד זכויות אדם באווירה בה אין מכבדים זכויות אדם, בעיקר לא את אלה של האדם הפלסטיני בישראל ובשטחים הכבושים.
יש לומר שאחריות גדולה זו אינה עומדת בפרופורציה לכוחותינו. ההכרה שלנו בגודל אחריות זו אל מול כוחנו הקטן הינה מחרידה ומביאה אותנו, ברגעים רבים, להרגשה של חוסר אונים ודיכאון, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית.
מה יכול לעזור לנו להמשיך לפעול ולהרגיש שיש משמעות לפעילותינו?
החוסן הפנימי שלנו כפרטים וכארגון מושתת על הבנת המורכבות של החברה הישראלית ושל מקומנו בתוכה. מתוך ההבנה והתובנה הללו אנו מייצרים את הקו המנחה את פעילות העמותה. דבר זה נעשה על ידי הקדשת זמן לדיונים בישיבות הצוות, בישיבות ההנהלה וגם בימי עיון, בנושאים עקרוניים המשולבים ברמה המעשית.
עלינו לדעת ולהבין את מהותנו כארגון זכויות אדם שהוא ארגון פוליטי מטבע ברייתו. אנחנו פוליטיים בכך שאנו רוצים להביא לשינוי חברתי, לקיעקוע של המבנה הדכאני של החברה הישראלית. שינוי מיוחל זה אינו יכול להתרחש מתוך חבירה למבני הכוח הדכאניים אלא רק מתוך יצירת אלטרנטיבה ראויה להם.
הימצאותנו מחוץ לקונצנזוס הינה מתוך בחירה המתחייבת מתפיסת העולם שלנו, לא מתוך אונס. הרצון המודע שלא להיות חלק מהמרכז, מהשלטון – הוא האלמנט החשוב והקובע. המאבק שמנהלת רל"א נעשה דווקא מתוך הדגשת השוני, ולא על בסיס רצון להידמות לזרם המרכזי ההגמוני. כך לדוגמא, אנו לא מבקשים להידמות להר"י או לקבוצות אחרות בתוך הקונצנזוס.
המאבק נגד הכיבוש, הניסיון להבין בצורה מעמיקה את מהותו של הכיבוש המתמשך, כמו גם הקשר שלנו עם פלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים, עומדים בניגוד לקו הישראלי השואף לגטואיזציה אתנית שלמה ככל הניתן. אנחנו לא מקבלים את התפיסה הרואה זהות בין ישראלי ליהודי ונאבקים למען זכויותיהם השוות של האזרחים הפלסטינים בישראל, של מהגרי העבודה, פליטים, נשים הנסחרות בתעשיית המין ומיעוטים נוספים. תפיסה זו נוגדת גזענות והפרדה ועל כן אנו בוחרים להימצא מחוץ לקונצנזוס.
הכלי שלנו הוא השמעת הקול המוסרי, האתי, השוויוני, המכבד את זכויות האדם של כולם. לקול הזה שלנו מצורף תמיד היבט מעשי בתוך המציאות. כוחנו טמון בשילוב זה שבין השמעת הקול המוסרי לבין ההיבט המעשי: כך אנו יכולים להציע אלטרנטיבה מציאותית לזו ההגמונית בישראל, המציעה פתרון כוחני-צבאי הדוגל בהפרדה.
אנו נאבקים נגד הפרטה בשטח הבריאות שהוא רחב וכולל הרבה מעבר לרפואה ובכך מתנגדים למדיניות הפנים הממשלתית.
הדוח המפרט את פעילותנו במהלך 2008 מראה את החלק המעשי של העמותה במציאות הישראלית.
ומאיפה ניקח את הכוח הדרוש לנו כדי לא להתייאש מול משימות ענק אלה?
אין לנו תשובה מלאה לשאלה זו. אבל אנחנו יודעים שהאדם הוא היצור שהמציא את העתיד. כל מחשבה, ולמעשה כמעט כל פעולה, מכילה בתוכה מבט אל העבר, ההווה והעתיד גם יחד. העתיד, תפיסת העתיד, מכיל בתוכו את הצורך לחנך את עצמנו ואת הזולת. לפקוח עיניים המסרבות לראות והמתבצרות מאחורי הכחשות. זו האחריות שלקחנו על עצמנו, והיא מהווה מקור לעוצמה (וגם לעייפות), תשאלו כל הורה ויגיד לכם.
אנו מביאים עובדות לידיעת הציבור, עובדות שאין לו רצון לדעת אותן. העבודה הקשה של איסוף העובדות בישראל עצמה, בבתי הסוהר, בכפרים הלא מוכרים של הבדואים, במצב המדרדר של הרפואה הציבורית, ברצועת עזה, בירושלים המזרחית ובגדה המערבית עוזרת לנו לפקוח את עינינו שלנו, להבין את מנגנוני השליטה המטפחים שקרים מוסכמים ובורות בקשר לעובדות.
הפרסום הראשון של העמותה, בעברית, ערבית ואנגלית תאר את מצב הבריאות ברצועת עזה לפני כעשרים שנה. מאז אותו הפרסום ועד היום אנו אוספים עובדות ומפרסמים דוחות ועל כן הידיעה שלנו את עובדות המציאות הינה עמוקה והמשכית ומאפשרת לנו לחשוב באופן ביקורתי על הדעות הממסדיות המופצות באמצעי התקשורת על "המלחמה המוצדקת ביותר בעולם", על "הצבא המוסרי ביותר בעולם"', כמו גם על הפצת ההאשמה לכישלון המאמצים לשלום על הפלסטינים בלבד.
החומר הדרוש לנו כדי לאשש את הבנתנו הביקורתית יימצא ויעמוד לרשות הצוות וההנהלה וחוקרים במאגר המידע המוקם של העמותה.
הידיעה שאין אנו רוצים להיות חלק מהממסד היוצר מציאות זו ורואים בעמידה מחוצה לו מעלה גדולה שנבחרה על ידינו במודע יכולה לתת לנו את הכוח להמשיך ולהיות מה שאנחנו בחרנו להיות: הקול המוסרי והאלטרנטיבי.
תודה גדולה לכל העושים את האלטרנטיבה הזו יום יום – הצוות המעולה של העמותה.
דר. רוחמה מרטון