נווה שלום, 23.11.2017, דר. רוחמה מרטון
ההשתקה זכתה, ובצדק, למקום מכובד ביותר בין האמצעים הכוחניים הננקטים על ידי בעלי השררה כנגד המוחלשות/ים. עד כדי כך חשובה ההשתקה שיש, לדעתם, גם להשתיק את עצם קיומה, אם רק אפשר. במלים אחרות – להעביר את ההשתקה תהליך של "טבעיות", ללמד שזו דרכו "הטבעית" של העולם, משהו אקסיומתי שאין לשנותו או לתהות על קיומו. כמו, למשל, שזה טבעה הטבוע בה מעצם מהותה של האישה להיות רגשנית, חסרת הגיון, שקטה,כנועה וצייתנית ועוד כיוצא באלה.
לא במקרה נאמר על ידי השולטים ש "קול באישה – ערווה". תהיי יפה ותשתקי אם את יודעת מה טוב בשבילך. ואכן, מי שאין לה קול אינה יכולה לשנות את מקומה ומצבה בעולם הגברי-דתי. כדי שלא יהיה לה קול נמנע ממנה לרכוש השכלה ונמנע ממנה את הכלים שיאפשרו לה לשאת את קולה, להאבק על זכותה לשיוויון, למעמד חוקי, לעצמה כלכלית ועוד ועוד.
מה שאינו נשמע, או נראה, או נכתב אינו קיים. זה הקו המנחה של ההשתקה. וההשתקה אכן יעילה מאד בביצור ושימור כוחם של בעלי השררה מחד ושימור חוסר מעמדם וכוחם של המוחלשות/ים.
בתי כלא סודיים, לדוגמא אלה של ארה"ב הפזורים ברחבי העולם, בהם מענים אנשים לעתים עד מוות, הינם סודיים לא במקרה. הכסוי/השתקה של הנעשה בהם מאפשר את השתוללות הכוחניות נגד האסירים חסרי הישע והעין הציבורית האמריקאית כמו גם העולמית אינה יודעת דבר ועל כן אינה יכולה לפעול נגדם. וחשוב לציין: מטרת העינויים בכל מקום בעולם, כולל ישראל, אינה הוצאת מידע מהמעונים. מטרת העינויים היא שבירת גופו ורוחו של המעונה וגרימת פחד משתק לקרובי משפחתו ולחברי קהילתו או קבוצתו הפוליטית. ההשתקה הממוסדת על מתקני הכליאה והעינויים אינה מונעת את שבירת המעונה והמעגלים החברתיים הקרובים אליו. מטרה זו תמיד מושגת. להפך, ההשתקה מעצימה את הפחד ויחד עם זאת מנסה למנוע התערבות של מערכת החוק הלאומית והבינלאומית כנגדה. במדינת ישראל הייתה השתקה גורפת על קיום עינויים במשך עשרות שנים בשיתוף פעולה של זרועות הביטחון, בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, העיתונות ושאר המדיה. רק מאבק עיקש וארוך של שני ארגוני זכויות אדם ומספר מועט של עורכות דין הביא קץ להשתקה זו.
ישנם גם ארועים 'קטנים', מקומיים, שההשתקה השילטונית פועלת ללא הפרעה ציבורית כיוון שאף אחת/ד לא יודע עליהם.
סיפור שקרה לי: בשנות ה 60' עבדתי בבי"ח גהה כרופאה צעירה ומתחילה. טיפלתי בנערה שהייתה במצב פסיכוטי קשה. בהדרגה התברר לי מה קרה לה: היא נאנסה על ידי אחיה. ביקשתי את הנהלת ביה"ח להזמין את המשטרה כדי לחקור את האח. עוד באותו יום בערב נשמעה דפיקה על דלת ביתי. בפתח עמד גבר עם זר פרחים קטן בידו האחת ואמר מיד: אם תזמיני משטרה לבן שלי אשחט את הבן שלך. וגילה את ידו השניה שאחזה בסכין. את יכולה לבחור. אמרתי רועדת מפחד "בסדר. לא אזמין משטרה". הגבר שמט את הזר על הרצפה והלך. מנהל ביה"ח אמר לי למחרת בבוקר: "אם את יודעת מה טוב בשבילך תשתקי. אם לא תשתקי לא אגן עליך ולא אחתום לך בפנקס ההתמחות".
שתקתי.
ההשתקה הולכת יד ביד עם איומים, הפחדה ומעשי נקמה. הסיפור הקטן שלי יכול להדגים זאת יפה.
50 שנה בערך עברו מאז. הבושה הצורבת על שתיקתי אז עדיין קיימת. עבר זמן רב ותהליכים שעברתי עם עצמי כדי להבין שלא רק על עצמי אני צריכה לכעוס, שלא רק אני אמורה לחוש בושה צורבת על השתיקה הזו אלא גם המשתיקים בעלי הכוח אשמים ובלתי מוסריים בכך שחברו לאב המאיים ולבן האונס והפקירו את הנערה הנאנסת ואותי המטפלת למצב של חוסר אונים, של אי צדק, של בדידות מול כוחות גדולים בהרבה משתינו. בעיני היום, הפשע של הנהלת בית החולים גדול פי כמה מזה של האב המאיים והבן האונס. פשע ההשתקה ושיתוף הפעולה עם הכוח הגברי מול נשים חסרות הגנה.
כיבוש? יש כאן בכלל כיבוש? כמה מאמצים הושקעו ברמות שונות של המימסד השילטוני לדורותיו להשתיק/להכחיש את קיומו רווי הדמים של הכיבוש! פרט קטן היסטורי להדגמה: לפני 30 שנה, כשיסדתי את 'עמותת רופאים ישראלים-פלסטיניים לזכויות אדם בשטחים הכבושים ובישראל' עוכב הרישום של העמותה במשרד הפנים במשך 3 שנים בגלל צמד המלים "בשטחים הכבושים". לדעת משרד הפנים אין חיה כזו "שטחים כבושים". אחרי 3 שנים והתערבות עורך דין שלא קידמה את הרישום ויתרנו. או נכון יותר לומר הושתקנו. 'השטחים הכבושים' נעלמו מהכותרת. גם ישראל נעלמה. הרישום במשרד הפנים עבר בהצלחה לאחר הסרת המילים הלא רצויות.
לא רק את עצם הכיבוש ניסו להשתיק/להסתיר."שטחים מוחזקים" זו הגירסה הרשמית לשטחים הפלסטינים הכבושים. נזכור גם שהיה דוח מלומד של השופט אדמונד לוי שטען שאין כיבוש. המתנחלים ושולחיהם מכנים את השטחים הכבושים – חלקי מולדת משוחררים.
אפשר וצריך לשאול: למה חשוב כל כך לכובשים לדורותיהם להשתיק את עובדת הכיבוש עצמה ואת המעשים והפשעים הנעשים על ידי ישראל כדי להמשיך ולקיים את השליטה בעם הפלסטיני הכבוש? מדוע מי שמדבר על פשעי הכיבוש ועל האפרטהייד ואינו מוכן להיות חלק מההשתקה השילטונית נחשב לבוגד. וליתר דיוק – מי שמעז להפר את השתקת ההשתקה הנוגעת לכיבוש השטחים הפלסטינים והפשעים הנעשים בהם מוגדר כאנטי ישראלי, אנטישמי ובוגד.
מדוע משתיקים את פשעי האלימות והאונס הנעשים לרוב בנשים וגם לעתים בגברים?
מדוע מפעילים השלטונות כוח ואמצעים כספיים כדי להשתיק את עצם ההשתקה?
על שאלות אלו ינסה הכנס לענות.
תודה לכל החברות והחברים שהגו את הרעיון המשובח לדון בהשתקה על צורותיה השונות במטרה להאבק נגדה.
רוחמה