בעמוד זה אני מפרסמת התכתובות ביני לבין גורמים שונים בעמותה לאורך השנים, עיקר דבריהן של תכתובות אלו הוא חילוקי דעות בנוגע להתנהלות וניהולה השוטף של העמותה.
- יום ראשון 22 יוני 2003, בתשובה למכתבו של אילן מיום 17.6.03. הישיבה שלא לקחתי בה חלק נועדה, לשמחתי, לדון בהעמקת המעורבות של חברי ההנהלה בפעילות העמותה.
"לאילן, חברי ההנהלה והצוות שלום רב,
ברצוני לפרט חלקים ממה שכנשיאת העמותה עסקתי בו בשבועיים האחרונים:
– נסיעה לרמאללה לפגוש ארגונים פלסטינים
– נסיעה נוספת לרמאללה עם קבוצת פעילים אמריקאית
– נסיעה למזרח ירושלים להתראיין לסרט דוקומנטרי צרפתי, בו סיפרתי באריכות על פעילות רל"א
– יום שישי בערב – אירוח עם ארוחת ערב של הקבוצה האמריקאית לפני עזבם את הארץ
– אין ספור פגישות וטלפונים לתיאום נוכחותה ומקומה של רל"א בכנס על פעילות האקדמאים בעולם בנושא הכיבוש הישראלי, אוניברסיטת ת"א
– הכנת דברי כמנחה באותו כנס על פעילות ארגונים ישראלים
– השתתפות בכנס (יום שלם)
– קריאה והשלמת כתיבה של דו"ח רל"א על כבילת אסירים בבתי חולים
– הכנת דברי לכנס רל"א על בריאות אסירים
– השתתפות בכנס
– קריאה והצעות לתיקון של הדו"ח המשובח של אורלי עלמי בנושא כפרים לא מוכריםה
– אירוח של פעילת זכויות אדם קנדית
– פגישה עם שני נציגים מ- MEDICO הגרמנית (עזרה בגיוס כספים)
– כתיבת דוא"ל וטלפונים מאירופה וארה"ב להשגת כספים להקמת ארכיון העמותה
– קשר טלפוני שוטף (אשר לוקח שעות) עם הצוות והמנכ"ל בעניינים שונים
– קריאה וכתיבת דוא"ל מכל העולם בענייני העמותה
ועוד
אם חברי ההנהלה רוצים לקחת את פעילותי זו כדוגמה כדי לקדם את מידת מעורבותם ופעילותם בעמותה – בבקשה. אני עומדת לרשותם.
לא קיבלתי כל עזרה ממי מחברי ההנהלה בפעילות זו, שלא לדבר כלל על פרגון או הכרת תודה, ודווקא אלה היו יכולים להיות מועילים, חביבים וחבריים –אם הייתי מקבלת זאת.
הערותי לפרטיכל ישיבת ההנהלה מיום 10.6.2003 בה לא השתתפתי:
1. מבקר רל"א – לא היה מעניינה של ישיבה זו לדון בתפקיד המבקר. אך מאחר והנושא הועלה – המבקר, עו"ד רוני בר-גיל רואיין על ידי ד"ר אילן גל – יו"ר, תומר פפר – מנכ"ל, ועל ידי. לאחר מכן אושר מינויו בע"פ ובכתב והוא החל את עבודתו הן בקריאת מסמכים והן בשיחות עם אנשי צוות רל"א.
2. ועדת כספים: ההנהלה והמנכ"ל הקימו ועדה לבדיקת מכלול הנושאים הקשור לועדת כספים. הועדה מורכבת מהמבקר, עו"ד רוני בר-גיל, ד"ר דני פילק חבר ההנהלה, וד"ר זאב וינר חבר העמותה. הועדה כבר החלה לפעול, ויש לחכות לתוצאות עבודתה. במסגרת ועדה זו, אומר את שיש לי לומר על ועדת כספים ופעילותה.
ובינתיים – באין ועדת כספים – שהיא למעשה מינוי של הנהלת העמותה ואין לה אחריות משפטית כלשהי, על ההנהלה לקחת על עצמה להתייחס לבעיות השוטפות הנוגעות לענייני הכספים של העמותה.
העמותה נמצאת עכשיו במשבר יחסים קשה ובלתי נעים. בין הגורמים לכך הם האוירה הפוליטית הקשה בישראל והרגשת יאוש לנוכח אפשרויותינו הקטנות והולכות להשפיע על התהליכים המדיניים בכל הנוגע להפרת זכויות אדם. ההרגשה הטובה הנובעת מיעילות והישגים מתכרסמת במצב כזה.
המשבר מתבטא באווירה של עוינות וחשדנות, האשמות ושיתוק פעולות שונות בכל הרמות – בהנהלה, בין ההנהלה לצוות ולמנכ"ל.
הימים בהם רל"א הייתה בית שנעים להימצא בו ולפעול בו נראים היום רחוקים.
הייתי רוצה להציע לכל אחד מחברי ההנהלה והצוות לחשוב היטב מה ניתן לעשות כדי להחזיר את הרוח הטובה שהייתה מהמאפיינים היותר מובהקים של רל"א.
רוחמה. - יום שבת 5 יולי 2003, תשובה למכתבו של אילן מיום 29.06.03.
לאילן, חברי ההנהלה והצוות שלום רב,
ושוב אנו מדברים על התנצלות במקום לדבר על העניין עצמו.
תחום ניהול הכספים ברל"א הינו בעייתי ביותר מזה מספר שנים. כתוצאה מניהול כספי בלתי מוצלח הוקמה ועדת הכספים בשעתו. אך גם ועדת כספים זו לא היטיבה לפעול. הדים (בלתי מספיקים בעליל) לכך יש למצוא בשני דוחו"ת המבקרת 2001, 2002. אך לא קויים בהנהלה שום דיון בעקבות דוחו"ת אלה, להוציא את הדיון, החלקי אצל אילן בינואר 2003. דיון זה לא הסתיים והמשך הדיון לא קרה.
לפעמים צריך לסרב להמשיך ולהשתתף בדינמיקה של שתיקה "חברית", ולקחת כנשיאת העמותה, אחריות על התנהלותה התקינה של רל"א. רק כתוצאה מאי שתיקה, או במילים אחרות – מהעלאת הדברים "על השולחן" – קמה סערה וכתוצאה ממנה הוקמה ועדת המבקר על ענייני ועדת כספים.
בחודש ינואר 2003 התקיימה ישיבת הנהלה מיוחדת (ויחידה) בענייני ועדת כספים, בה הוחלט שויקטור לא יהיה חבר בועדת כספים, ושצריך להמשיך ולדון במקומה של אוסי גל בועדת כספים.
על כן נדהמתי לראות את ויקטור בישיבת ההנהלה והצוות שהתקיימה בחודש מאי 2003.
החלטות יש לקיים. כמובן, שצר לי מאד על כך שויקטור נאלץ לשמוע בפומבי וממני שהוא לא אמור להיות בישיבה, ולא אמור להיות בועדת כספים, בהתאם להחלטות של הנהלת רל"א. אך מי שהיה צריך לבצע את ההחלטות, לא עשה כן. ולכן לקחתי על עצמי למלא אחר החלטות ההנהלה מינואר.
בעקבות דברי פוצצה הישיבה, ונטענו נגדי טענות.
אמת, יש לי בעיה עם הפרעות זיכרון. הפרעות זיכרון הפכו לאחרונה לאפידמיה ברל"א.
יו"ר רל"א אינו זוכר שכתב פרוטוקול בישיבת ההנהלה הנ"ל, אח"כ אינו זוכר היכן שם אותו, אח"כ אינו זוכר מה היה צריך להיות כתוב בו. והפלא ופלא, מתברר בישיבת הפיצוץ, שחלק לא קטן מחברי ההנהלה אינם זוכרים את מה שהם עצמם אמרו, את מה שאחרים אמרו בישיבה וגם לא את המסקנות וההחלטות.
מול הפרעות זיכרון שכאלה, לא נותר לי אלא להזכיר לחברי ההנהלה דברים שנאמרו בישיבת ההנהלה מינואר, אשר טואטאו מתחת לשטיח השכחה.
במקום לדבר בשפה של התנצלות, האשמות ועלבונות, אולי הגיע הזמן לעבור לשפה של לקיחת אחריות על הזכרון, על ההחלטות ועל יושרה בין החברים בעמותה.
הדרישה להתנצלות אינה נראית לי מסיבה נוספת והיא – שההתנצלות על האירוע האחרון בשרשרת ארוכה למדי של מעשים לא תקינים ומחדלים ארגוניים באה במקום הנחיצות לברר את אותם מעשים.
אם אין מטפלים בסיבות ומתייחסים רק לדבר האחרון – מונעים טיפול שורש חיוני ויוצרים מריחה. תכונותיה של מריחה הן שכולם נשארים "סחב'ים", מבסוטים, אין רעש. אך גם אין תיקון.
אני תקווה שדברי בישיבת ההנהלה והצוות מחודש מאי, תרמו ויתרמו רבות לתיקון הקלקולים בניהול כספי העמותה, ועל הצער והעלבון שנגרמו אני מתנצלת.
רוחמה. - 6.6.2005, לאילן
שלום אילן,
קיבלתי את המייל שלך.
בעניין הערותיך לגבי הסיכום הפרקטי שהושג, שמחתי לראות שהדברים מוסכמים ומקובלים על כולנו.
קריאת יתר חלקי מכתבך הייתה קשה מאד עבורי ומיותר לציין שניתוח המציאות וההתרחשויות שלנו שונה מאד.
הבנתי שבשלב זה לא נוכל להגיע להסכמות בנושא האחריות למערכות היחסים הקשות, מידת הפגיעה והכאב שהוסבה לכל אחת מהנפשות הפועלות, ההגינות שבה פעל כל אחד ואחריותו למצב.
אבל הרי לא על הכול מוכרחים להסכים…
אלא שעקב פערי התפיסה בינינו והמטענים האישיים הכבדים אני חוששת שהפיצוץ הסופי במערכות היחסים ביני וביניכם הוא רק שאלה של זמן.
במטרה למנוע זאת אני מתכוונת לפעול במסגרת סיכום הדברים הפרקטי בינינו ולפיו, אבל אעשה זאת תוך צמצום המגע עם העמותה, עימכם ועם צוות העמותה למינימום בחודשים הקרובים ואקיים את התקשורת עימכם במיילים קצרים בלבד.
אני מקווה שהדבר יואיל לכולנו ושבעוד כמה חודשים נוכל לבחון מחדש את מערכות היחסים בינינו ולקבל החלטות ממקום שקול ורגוע יותר, ובהתאם יהיו ההחלטות נכונות יותר לעמותה ולכולנו.
אני משוכנעת שנשתדל לשמור על נימת התכתבות עניינית ומכובדת במיילים בינינו ושנקפיד על מילוי מלא של ההסכמות הפרקטיות שהשגנו.
אני שולחת העתק המייל כמובן לדני והדס, לידיעה.
רוחמה.
והנה החדשות האחרונות:
יוכי וויל הגיע לארץ לביקור משוויץ עם אשתו (פעם ראשונה שהיא בארץ). אף אחד מחברי ההנהלה ברלא לא היה נוכח בישיבה הזו וגם לא הדס. אני כשלעצמי לא ידעתי על קיום הפגישה ולא ידעתי שהגיע לארץ. למדתי על כך בימים אלו ממש מטלפון שלו אליי מביתו בשוויץ, שיחה בה הביע צער על שלא יכולתי להיפגש איתו בביקורו בארץ.
הדבר לא נכון מבחינת העמותה (את זה כבר סיכמנו), ומה שקרה הוא לא מה שסוכם והסב לי עוגמת נפש קשה.
לידיעתך—יוכי וויל עומד מאחורי אי אלו קרנות שוויצריות,אם לא כולן, שתרמו ותורמות סכומים נכבדים ביותר לעמותה. הפעם החלקתי את הפשלה החמורה בסיכום שהייתה כאן אי הבנה.
אם כך שומרים על הסכמים ייתכן שצריך לעשות משהו אחר.
בהזדמנות עגומה זו הריני להזכירכם שלא קיבלתי תשובות/התייחסויות לדברים שהעליתי במיילים קודמים.
רוחמה.
- 8.8.2008, לדני פילק
לדני שלום רב,
דני, דבריך הנרגשים באסיפה הכללית על תום ליבך בכל הנוגע לתפקודי הנשיאות בעמותה נגעו לליבי וגרמו לי לחשוב שאתה באמת יכול לתקן את המצב.
במשך שנות כהונתך כיו"ר העמותה הופעלה נגדי הדרה מוחלטת מהשתתפות בייצוג העמותה בתקשורת. במהלך השנים האלה, פרט לחודש האחרון, (בו הייתה פנייה מינימלית אלי) הפניות אלי עמדו על אפס. הדרה זו פוגעת בגיוס כספים לעמותה ומעל לכל היא מזיקה לתרבות הארגונית שלנו שכן היא מנוגדת להחלטות האסיפה הכללית.
על כן, לאור דבריך, אשמח לראות שתדאג להפעיל 'העדפה מתקנת' ברורה ומוחשית בהפניות התקשורת אלי, בעיקר בכל הנוגע לתקשורת הישראלית.
בברכה,
רוחמה. - 12.9.2014, תגובה למכתב הצוות להנהלה ולוועדת ביקורת.
מכתב הצוות עורר בי אי נוחות לא קטנה. אתחיל בחתימה: "צוות". מה בדיוק קורה כאן? האם כל הצוות, באופן מונוליטי, חושב את אותה החשיבה? אני לא מכירה תופעה כזו. מכאן – שחבר/ה צוות, כנראה דומיננטי די הצורך, עומד/ת מאחורי המכתב האנונימי ומעדיף/ה להסתתר מאחורי העמימות של האנונימיות.
אני רואה בזה טעם לפגם בתרבות האירגונית שלנו. נראה לי שזה גילוי לא רק של חוסר שקיפות אלא גם של כוחניות העלולה להוביל למאבק פנימי מיותר וכבר היו דברים מעולם.
מכתב זה עומד בניגוד למה שהרגשתי באסיפה הכללית עצמה בה לא היה מצב של 'אנחנו' ו'אתם' ואילו המכתב מנתב אל רוח זו של שני מחנות. וחבל.
עניין נוסף הוא הנושא הפרסונלי. הדיון לא עסק ולא התכוון לעסוק באנשים אלא בסיכונים של המצב העתידי.
כפי שכתב ארז בתשובתו: "שהעלאת הנתונים (הכוונה לשמות חברי הנהלה ר.מ.) היתה הופכת את החלטה לפרסונלית, לפחות למראית עין, ולא לעקרונית. על כן, נדמה לנו שהבחירה לא לנקוט במספרים ובשמות נכונה."
מצטרפת לארז (וועדת ביקורת) כדי להדגיש כי רשימת שמות של מי שיכול/ה להבחר להנהלה או מי שאינו/ה רוצה להמשיך בתפקידו אינה נושא הדיון כלל ועיקר. הנושא היה – מניעת זעזוע, אם לא גרוע מכך, מחילופים בו-זמניים של המנכל, היו"ר, חברי הנהלה ושל מי מחברי צוות.
ההצעה שהתקבלה – לדחות את הבחירות בשנה – באה לענות על המצב/איום על העמותה כתוצאה מחילופים כה משמעותיים בזמן קצר.
בדיון בישיבה הסתמנה הסכמה די רחבה בדבר הסכנה הצפויה לעמותה עקב החילופים האלה. הסכמה זו הינה חשובה ביותר והנסיון לערער עליה ולהציג במקומה חילוקי דעות רק מעידים על המדרון החלקלק אליה עלולה להיגרר העמותה.
לדוגמה אצטט את ארז: "בניגוד לטענה במכתבכם, הצעה להאריך את כהונת ההנהלה בחצי שנה ולא בשנה דווקא כן הועלתה להצבעה בישיבה, אך נדחתה. גם ההצעה לא להאריך כלל את הכהונה עלתה להצבעה, על ידי פרופ' דולברג, אך נדחתה גם היא. בסופו של דבר, בתום סדרה של הצבעות, התקבלה ההחלטה שהתקבלה".
אשר לחילוקי הדעות הרלוונטיים (והם לא רשימה שמית של מועמדים לחברי הנהלה) הינם:
1. מידת הסכנה הצפויה כתוצאה מחילופים בעמדות המפתח בעמותה.
2. מהו פרק הזמן הדרוש כדי להשיג יציבות ולאפשר כניסה נוחה ובטוחה למנכל/ית החדש.
לדעתי סכנת ערעור היציבות בעמותה הינה גדולה ואסור להפחית ממנה או לזלזל בגודלה. מכאן נובעת החשיבות של אורך התקופה שיכולה לתמוך ביציבות.
שני היו"רים המכהנים עכשו מתפקדים באופן מעולה לאורך כל זמן כהונתם. על כן חשוב שישארו בתפקידם זה זמן מספיק כדי לאפשר מתן הזדמנות נכונה למנכל/ית החדש/ה להכנס לתפקיד הקשה והמסובך ללא לחצים מיותרים. זה נכון גם לגבי כל חברי/ות ההנהלה האחרים/ות. מוטב לטעות לכיוון עודף זמן ומתן שקט וביטחון מאשר לטעות לכיוון ההפוך של יצירת חוסר תנאים מיטביים לניהול תקין של העמותה.
בכסוד רב,
רוחמה מרטון.