תודה על שבאתם, התנדבתם, הפקדתם בידי תחומי אחריות.
הדו"ח – השנה בחרתי להציג את פעילותי במהלך השנה בדו"ח מפורט שנמצא באתר העמותה ועותקים ממנו נמצאים כאן לעיונכם.
אודה לכם מאד אם תקדישו כמה וכמה דקות מזמנכם היקר כדי לקרוא את הדו"ח בעיון – אני הקדשתי לו שנה שלמה.
ותודה גדולה לרוני בר-גיל, מבקר העמותה לשעבר, על עזרתו בהכנת הדו"ח.
באסיפה הכללית המכרעת שהיתה לפני ארבע שנים, עמדה לפני האסיפה הכללית שאלה הרת גורל. להזכירכם – השאלה הגורלית הייתה – האם העמותה הינה קבוצה בעלת אג'נדה פוליטית ברורה, המתנגדת לכיבוש, או שהינה – כמו שהציעו חלק מהחברים – קבוצת רופאים א-פוליטית, בעלת אג'נדה רפואית-הומניטרית.
תודה לאל, בקרב על נשמתה של העמותה, האג'נדה הפוליטית ניצחה ברוב קולות ענק, והעמותה ניצלה מלהדרדר לשגרת עשייה יפה, טובה והומניטרית (כמעט נעשינו ארגון צדקה), אך נטולת חשיבה ביקורתית, הבנה פוליטית וראדיקלית.
הודות לרוח זו ולהבנה שרפואה וזכויות אדם אינם ניתנים להפרדה מפוליטיקה, העמותה צלחה בגדול את הסחף ימינה של הציבור הישראלי ציוני. היא הביאה לפירות מהוללים של אמון בה גם בזמנים קשים כמו המלחמה נגד רצועת עזה בהם הייתה העמותה כתובת לישראלים יהודים ופלסטינים וגם לפעילי זכויות אדם מהעולם הרחב. כתובת לתרומות גדולות במיוחד, כתובת להתנדבות של רופאים ואנשי בריאות הנפש ולא פחות חשוב – כתובת לשיחות ושיתוף במועקות והלחצים שנבעו ממבצע עופרת יצוקה. כמובן שלצוות שלנו המיומן בעבודת זכויות אדם יש חלק מכריע בכך שיכולנו להיות בפועל כתובת לאמון זה.
כאשר הקמתי את העמותה בשנת 1988, המושג זכויות אדם לא היה קיים בשיח הציבורי הישראלי. לא השתמשו בביטוי זה ולא היו עמותות כאלה. זכויות אזרח כן, זכויות אדם לא. זה היה מפנה דרמתי בשיח הציבורי בישראל, נקודת מפנה שהצליחה ובעקבותיה קמו עמותות לא מעטות העוסקות במאבק לזכויות אדם, חלקן קיימות וחלקן פסקו להתקיים. כגון הוועד הציבורי נגד עינויים, המוקד, בצלם, יש דין, הוועד למען אסירים פלסטיניים.
הסכנה הגדולה בעת הזו, הינה העדר דיון וחשיבה ביקורתית על החברה, השלטון והמהלכים הפוליטיים. שלושת ראשי המפלגות הגדולות – נתניהו, ליבני וברק דומים יותר מדי באמירות המדיניות שלהם כמו גם בשקרים, וכן בתפיסה החברתית כלכלית. אין להם ויכוח רעיוני אלא רק טקטיקות של הישרדות.
מהיות העמותה חלק מהחברה הישראלית עלינו לדעת שאנחנו לא רק מנסים להשפיע, אנחנו גם מושפעים מהלכי הרוח בחברה ואם לא נשים לב וניזהר מנטיה זו, אנו עלולים להסחף בזרם הכללי.
על כן עלינו להיזהר ולהישמר מיצירת פער בין העשיה המשובחת שלנו הנעשית על ידי הצוות והמנכלית לבין חשיבה מעמיקה וניתוח מושכל של המציאות החברתית והמדינית. ללא חשיבה ודיון פוליטי העשיה תשחק ותהפוך לרוטינה אוטומטית בלי הרוח של מאבק ראדיקלי המנסה לשנות את המקור של העוולות ולא להסתפק במתן תשובה הומאניטרית הנובעת מחמלה בלבד. כי הפיתוי הוא גדול: הרבה יותר קל לרחם, לעשות מעשים טובים עם בונוס של ההרגשה שאני אדם טוב לעומת הקושי של המאבק המוציא אותנו אל מחוץ למחנה לעתים קרובות ואילו הבונוס של ההישגים מגיע לאט, אם מגיע.
היום עומדים להבחר חברי הנהלה חדשים. זו הגשמה של הצורך בהתחדשות וביקורת עצמית. אני שמחה ומברכת על כך. אני משוכנעת שכל המועמדים והמועמדות הינם אנשים טובים, ראויים ומסורים לעמותה ולערכיה. אני מקווה שמה שידריך את הבחירה שלכם מבין הטובים תהיה בעיקר השאלה – מה עומד לנגד עיניו של המועמדת או המועמד: עמותה א-פוליטית הומניטרית (סוג של ארגון צדקה), או שהמועמד/ת דוגל/ת בעמותה הנאבקת באופן פוליטי על זכויות אדם.
על כן, אני מבקשת מהמועמדים שבזמן שיציגו את עצמם לומר לחברי העמותה מהי האג'נדה שלהם, כיצד הם תופסים את העמותה ופעילותה – כארגון פוליטי הנאבק לזכויות אדם או כארגון בעל אג'נדה הומניטרית.
תודה לכולם ובחירות מוצלחות
רוחמה