13.6.2013
תודה למכללה האקדמית על הכבוד שהעניקה לי. תודה לכל מי שבאה לכאן ומכבדת אותנו בנוכחותה.
אני אוהבת ללמד. תמיד אהבתי זאת. כשלמדתי בבית הספר לרפואה בירושלים לימדתי לפרנסתי כמורה מחליפה בבית ספר עממי בכתה ג'. כיתה עמוסת תלמידים ותלמידות, 42 במספר, שקובצו כתלמידים הפחות טובים משתי כיתות ב' בשנה הקודמת. למרות או אולי בגלל הקושי התאהבתי בהוראה. המשכתי ללמד לאורך השנים במסגרות שונות כולל בחוג לפסיכוטרפיה, אונ. ת"א.
הוראה בעיני אינה רק העברת חומר המיקצוע הנלמד. הוראה היא בעיקר תרומה לפיתוח אופני חשיבה מסוגים שונים של התלמידות והתלמידים, ובעיקר לחשיבה חברתית וחשיבה ביקורתית.
המכללה האקדמית מצטיינת בכך שהיא מאפשרת לתלמידיה להתנסות במה שמתרחש בשטח החברתי. וכך הגיעו תלמידות ותלמידים של המכללה לחדשי הסתכלות והתנסות בעבודה של העמותה רופאים לזכויות אדם שהקמתי לפני 25 שנים. אני מקווה שתרמנו ושנמשיך לתרום להתפתחותם כאנשים חושבים ולהיבטים המגוונים של המושג זכויות אדם.
רופאים לזכויות אדם הייתה הראשונה שהכניסה לפני 25 שנים את המושג זכויות אדם (ולא זכויות אזרח) לשיח הציבורי בישראל וגם לקובעי המדיניות הישראלית. הם פשוט לא יכלו להמשיך ולהתעלם מזכויות אדם בגלל העמותות החברתיות הרבות שקמו בעקבות המודל של ר.ל.א., לא שקובעי המדיניות ששו לעסוק בזכויות אדם. ממש לא. מכאן אנו יכולים ללמוד על כוחה של הסכמה חברתית ועל ההשפעתה. הסכמה חברתית יכולה להצליח במקום בו בית המשפט על חוקיו אינו מצליח לשנות את המציאות החברתית. כי חוקים אינם יכולים לאכוף נורמות שהחברה מתנגדת להם. המאבק לשינוי נורמות מתחיל מלמטה, מהחינוך של הציבור. לעתים קרובות מאבק זה הינו ארוך ומייגע וגם רצוף קשיים ואכזבות ואפילו סכנות. אני קיבלתי עשרות איומים על חיי בטלפון מהימין הקיצוני עד שנאלצתי להוציא את המספר מספר הטלפונים.
עשר שנים של עתירות לבתי המשפט כולל הבג"ץ נדרשו עד שהגענו ליום בו התקבלה החלטת בית המשפט העליון האוסרת שימוש בעינויים בספטמבר 1999. האיסור לא היה שלם והשאיר פתח או פתחים להחזרה חלקית של השימוש בעינויים. אך היה זה צעד משמעותי בכיוון של כיבוד זכויות אדם. בל יווצר הרושם שאני נלחמת נגד מערכת המשפט. נהפוך הוא. במשך השנים הרעות האלה נאבקתי עם חברי שקצה נפשם וגם כספם בעתירות לעליון ולבגץ שלא הועילו במאומה. דעתי הייתה והינה שלהתעלם או להחרים את מערכת המשפט זו סכנה גדולה לנו כחברה. יחד עם זאת לשופטים שאומרים "בתוך עמי אני יושב" כדי לתרץ את החלטותיהם – אני רוצה לומר: טוב ויפה שאתם יושבים בתוך עמכם. רק על תשבו כל כך נוח עם כל הישבן על הכסא. שבו נא על קצה הכסא, נרכנים קדימה. הנוחיות מפריעה לחשיבה ביקורתית.
היום רציתי להביא לידיעתכם כאנשי אקדמיה דוח של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם שיצא זה עתה, ב 10.6.13 המדבר על התנכלות ישראל לאקדמאים בעלי דרכון זר המבקשים ללמד במוסדות לחינוך גבוה ברצועת עזה ובגדה המערבית. מדובר באי מתן אישורי עבודה, אי אישור ויזות כניסה, במערכת כללים בלתי ברורים ובחלקם בלתי ידועים וגם משתנים באופן שרירותי לאקדמאים זרים הרוצים ללמד במוסדות פלסטיניים וכך פוגעים קשות בחינוך הגבוה ותורמים לבידוד הסגל והסטודנטים מהנעשה בעולם בשטחי מיקצועם האקדמי, באפשרות למחקרים ולפיתוח קורסים אקדמיים.
הייתי מציעה למכללה האקדמית להתעניין בזכות לחינוך של האוכלוסיה הפלסטינית הנמצאת תחת כיבוש מתמשך, לבחון את הפגיעה בחינוך הגבוה על היבטיה השונים ולהחליט האם המכללה רוצה ויכולה להיות פעילה כנגד הפרת זכות זו. כך, לדעתי, אפשר לתרום לחינוך הסטודנטים לחשיבה ביקורתית ולהשפעה על דמות החברה שלנו.