- לפני עשרים שנה חשבנו שהמצב גרוע/קשה – ידיים ורגליים שבורות. היום פצצה או הפגזה שהורגת 20 איש ביום.
המעבר בין שתי האוכלוסיות היה חופשי. היום אין מגע.
- ה SOCIAL FABRIC הפלסטיני היה קיים ותיפקד. היום אין. רוסק.
- אנשים כמו אהוד ברק, שהחוויה המכוננת FORMATIVE EXPERIENCE שלהם היא רצח – "רואה את הלבן בעיניים" נותנים את הטון ואת המדיניות לכל החברה הישראלית. את הפלסטינים רוצחים ורומסים ואת הישראלים מפחידים.
- השלטון הרצחני מפחיד באופן שיטתי כי כך קל יותר לשלוט בציבור וגם לא מתאפשרת חשיבה ביקורתית. כדי לאזן את הפחד שלא יהיה גבוה מדי ויגרום לאנשים להחליף את השלטון או לברוח מהארץ – השלטון מפזר תקווה. השלום יגיע – אוסלו, אנאפוליס, יהיה כף לחיות בארץ הזאת, וכו'. עכשיו סוריה – גם הפחדה וגם תקווה.
- PHR – לא קונה לא את ההפחדה (שקרים) ולא את התקווה (שקרים) ומנסים להילחם נגד האמצעים השלטוניים האלה. PHR חושפת את השקרים ואת הפרת זכויות האדם.
- על ידי יצירת דעת קהל בארץ ובעולם נגד הרצח/הרמיסה + הפחדה/תקווה.
- מקדמת אג'נדה חליפית של סולידאריות ואחווה ו- CO-WORKING על זכויות אדם/זכות בריאות. בריאות זה הכל.
- – וזו התרופה של ר.ל.א למחלות שהמדיניות הישראלית מחוללת: הריסוק של האוכלוסייה האזרחית, לרציחות ולעינויים של הפלסטינים ולהרס המוסר של החברה הישראלית.
לכן צריך לתרום לנו.