פורסם ב"ידיעות אחרונות", 24 לאוגוסט 2004
תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים הינם גרועים במיוחד, ומה יכולים האסירים לעשות?
מעט. מעט מאד
רוחמה מרטון
מדינת ישראל רוצה לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, ישראל מגדירה את האינתיפאדה כמלחמה לצורך היתר השימוש בכוח שהיא מפעילה כנגד הפלסטינים, ואף יש בין ראשיה הרואים בה המשך ישיר למלחמת 1948, ומצד שני, מתייחסת המדינה לפלסטינים שהיא כולאת כאל אסירים ולא כאל שבויי מלחמה.לגבי שבויי מלחמה יש כללים בינלאומיים ברורים באשר לתנאי כליאתם. תנאים אלה, טובים בהרבה מתנאי הכליאה של אסירים, שגם הם אינם הפקר או, למצער, אינם צריכים להיות כאלה.תנאי הכליאה של אסירים, אלה שעמדו למשפט ודינם נגזר, אלה המחכים למשפט ואלה שנכלאו ללא משפט- העצירים המנהליים, אינם עומדים בשום קריטריון אנושי ואפילו לא בזה של חוקי מדינת ישראל. מכיוון שהמדינה חזקה – אין מי שיעמיד אותה על מקומה הראוי מבחינה מוסרית, אתית וגם מעשית.תנאי הכליאה והיחס אל האסירים הביטחוניים הינם גרועים במיוחד. הם עוברים חיפוש בעירום מלא בכל פעם שהם עוזבים את האגף בו הם מוחזקים, גם אם לצורך בדיקה על ידי רופא מתקן הכליאה או פגישה עם עורך הדין. הם מתבקשים לבצע טקסים משפילים כאשר הם ערומים לגמרי. חלק מהאסירים אינם זוכים לביקורי משפחה במשך שנים. אבות לילדים קטנים אינם מורשים לגעת בילדיהם שלא לדבר על לחבק אותם בזמן הביקור. טיפולים רפואיים ובעיקר אלה המתבצעים מחוץ למתקן הכליאה מעוכבים פרקי זמן ארוכים, מה שעלול לגרום נזק בלתי הפיך לאסיר. ואלה רק חלק מהדוגמאות.
ומה יכולים האסירים הביטחוניים לעשות? מעט. מעט מאד. הם יכולים לנקוט בפעולות מחאה אלימות – כמו הצתת מזרניהם, או בפעולת מחאה בלתי אלימה (כלפי הזולת), כמו שביתת רעב. זה כוחו של החלש והמושפל. זו הדרך הפתוחה עבורם לשמור על כבודם האישי, על תחושת האינטגריטי שלהם, וגם להראות לעולם שהם מוחים על היחס כלפיהם.
צחי הנגבי, השר לביטחון פנים, מתייחס אל האסירים הביטחוניים, כאל "אנשים עם דם על הידיים". לגבי אחוז קטן מכלל האסירים הביטחוניים – זה נכון. אם כך, צחי הנגבי, תן לאסירים אלה את התנאים בהם כלוא רוצח אחר – יגאל עמיר שמו. על השר לביטחון הפנים לחזור בו מדבריו, "מצידי שימותו". הכללה זו הינה נמוכה כל כך והיא גזענית ובלתי עניינית: כל אסיר פלסטיני הינו רוצח בעיניו, כולל ילדים, נוער ועצירים מנהליים שלא הועמדו ולא יועמדו למשפט.השב"ס הזדרז לומר שישפיל, בניגוד לחוק, את האסירים השובתים: אם יגיעו לבתי החולים – הם יאוזקו למיטותיהם. לא רק במהלך האשפוז עצמו, אלא אף במהלך קבלת הטיפול הרפואי, זאת בניגוד לכללי האתיקה הרפואית ובניגוד להנחיות ההסתדרות הרפואית בישראל וההסתדרות הרפואית העולמית.אך אל דאגה, שר הבריאות הזדרז גם הוא להשתתף במקהלה הגזענית ואמר שלא ירשה לאשפז אסירים שעומדים לגווע ברעב, בבתי החולים "שלו". השר הממונה על הבריאות בישראל – מחויב לדאוג לבריאות האסירים – על פי חוק ולא על פי נטיות ליבו.על ההסתדרות הרפואית הישראלית להתנגד לדברי שר הבריאות, השר לביטחון פנים והשב"ס ולמלא אחר החוק הישראלי וכללי המשפט הבין לאומי החלים על כלואים בכלל וכלואים שובתי רעב בפרט.