20.6.2008
לחברות וחברי ההנהלה, וועדת ביקורת והצוות שלום רב,
ישיבת ההנהלה והצוות בערב ה 10.6.08 גרמה לי הרגשה גרועה במיוחד. הדיון במכתבים של עו"ד לאה ופנר וד"ר דיוויד כץ שהופנו להדס ולרפי בהתאמה, נשא אופי של משפט חברים ברוח שנות החמישים של המאה הקודמת. ופנר וכץ, מרשים לעצמם לפעול כמשטרת מחשבות ורגשות, פטריוטית לדעתה, המנסה לכפות על העמותה את ערכיה ואת האינטרסים שלה, מה מותר ומה אסור. השיח שלהם הוא פנים יהודי. אין בו אזרחים פלסטינים ישראלים ואין בו אזרחים ישראלים יהודים שאינם חושבים כמותם.
למרבה הצער נמצא להם הד חיובי בליבם ובפיהם של כמה מחברי ההנהלה.
חבר הנהלה שאל אותי שאלות שציטט ממכתבו של כץ. הוא הקדים לשאלותיו את המלים: "את נשיאת העמותה ואני רוצה לדעת מה את חושבת, האם אמרת מה שכתוב כאן?"
ובכן, חבר יקר, אני שמחה מאד שאתה רוצה לדעת מה אני חושבת. לא צריך בשביל זה את כץ שהיה בפגישה הציבורית בלונדון ורץ לספר לחברה, בהאשימו אותי, בין היתר, בתמיכה באנטישמיות. בדיוק בשביל זה הצעתי בזמנו, באסיפה הכללית, שנערוך דיונים רעיוניים בעמותה מספר פעמים בשנה. הבנת המציאות לפי דרכנו, ניסוחה ופעילותנו בהתאם לה היא זו הסוללת את דרכנו להשתתף ולהשפיע על השיח הציבורי-פוליטי. דעה היא הבסיס לכוחה של העמותה. ההצעה לקיים דיונים עקרוניים התקבלה והייתה להחלטה של האסיפה הכללית. החלטה זו לא הגיעה לכלל ביצוע גם לאחר שפניתי לוועדת ביקורת בעניין. ההנהלה והיו"ר לא קיימו את התחייבותם.
על כן אין אתה והאחרים יודעים מה אני חושבת ומה אחרים חושבים. לא מתקיים בתוכנו דיון עקרוני על נושאים החשובים לכולנו. מה שמחליף תהליך בונה זה, שהוא עמוד התווך של ארגון לזכויות אדם, הוא סגנון של האשמות גלויות ומוסוות המוכתב מבחוץ על ידי הר"י ויהודים טובים בעיני עצמם. הם, ממונים מטעם עצמם על אהבת המולדת, אהבת ישראל, יהדות ובטחון. אם לא מתיישרים עם הקו/התפיסה /האינטרסים שלהם, הם מוקיעים את השונה מהם, רודפים אותו ומנסים לנדות אותו. וכבר היו דברים מעולם, כפי שניתן לקרוא בעיתון:
"הגיבור החיובי שלו (פרופ. דיוויד וויימן) הוא כמובן קוק וחבורתו….. שפעלו להפיץ מידע על ההשמדה ולארגן פעולות הצלה. כשהעיתונות (האמריקאית) לא פרסמה את הסיפור, הם פשוט קנו עמודים שלמים ופרסמו שם את המידע כמודעות; הם עברו אצל כל חברי הקונגרס והסנאט (האמריקאי) וגייסו תמיכה; העלו מופעים המוניים שסיפרו את סיפור ההשמדה. פעילותם הייתה לצנינים בעיני הממסד היהודי….. שאמר ש"קוק מסוכן ליהדות אמריקה יותר מהיטלר, כי הוא מביא את האנטישמיות גם לכאן". כמה מהמנהיגים היהודים אף פעלו לגירוש קוק מארה"ב.(הדגשה שלי, ר.מ.) וויימן חושב שקוק הגיע להישגים ממשיים: "הפרסום שהם הביאו (להשמדה) היה קריטי, כי אנשים פשוט לא ידעו". להערכתו, עבודתו הייתה גורם מרכזי בתהליך שהביא בסופו של דבר את רוזוולט להקמת "הוועד לפליטי מלחמה", שאמנם הוקם כבר לקראת סוף המלחמה, אבל הצליח בכל אופן להציל כ-200 אלף יהודים." (הארץ, 19 ביוני 2008, "ארה"ב הפקירה את היהודים", יאיר שלג.)
הבהרה: מדובר בהלל קוק, איש האצ"ל, חבר הכנסת הראשונה מטעם "חרות", ציוני מבית דתי ליטאי אשר ניסה לפעול להצלת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. הוא לא היה 'גורם שמאלני הזוי, שונא ישראל', מה שלא הפריע לצמרת יהדות ארה"ב לראות בו גורם מחזק/גורם אנטישמיות. הלל קוק היה בן גילם של הורי.
אין בכוונתי לענות על שאלות של כץ המובאות כהאשמה נגדי ואשר אין מאחריהן פתיחות לדיון ולהחלפת רעיונות.
אני חוזרת ומציעה לקיים דיונים עקרוניים בעמותה על מגוון נושאים שהם בנפשנו. אשמח לתת הצעות לנושאים לדיון כפי שעשיתי כבר בעבר.
בברכה,
רוחמה מרטון