מאת: רוחמה מרטון | 12.10.13 | קישור לכתבה: כאן
החיים הפנימיים של דינה גור היו עשירים ורבי גוונים. אם אי אפשר לחיות כמו שהיא הבינה את החיים – אז – לא, תודה. לא צריך. הספד
דינה מילאה את חייה בתוכן, בתוכן שהתאים לה.
היא החלה סוג של חיים חדשים עבור עצמה, בגיל בו נפרדה בפנימיותה מהמוות, ממות אמה היפה, האבודה והאובדת. החלה "חיים עם טעם", עם התבוננות בעולם, עם ביקורת על מה שחונכה עליו – יופיה, בגדיה המעולים, ביתה הנקי ללא רבב עם גבר אלפא לצדה. דינה פיתחה עצמאות בכל מובן: היא מפרנסת את עצמה ולא רק, היא שואלת שאלות, שאלות קשות, היא מחפשת את התשובות שאינן נודפות ריח של שמרנות, של שקרים מוסכמים, של אי-צדק וחוסר הגינות אנושית.