שבת, 02.06.2007
נכחו נציגי מוסדות פלסטינים מג'נין וממחנה הפליטים ג'נין.
1. המרכז לשיקום:
עבד אלסאלם ג'אראר, מנהל
מוחמאד עייאש
2. המרכז לנשים:
באסימה מאנזה, מנהלת
איימאן מוסטפה, מורה
3. תיאטרון החופש:
עדנאן נאנאייה
ג'ונתן סטאנצ'ק
ג'ני ניאן
ג'וליאנו מר-חאמיס
ריפעי פאייאד
4. חברי הקבוצה ע"ש סאמירה:
רוחמה מרטון, פסיכיאטרית
פאטין אגבאריה, עו"ס
עופרה עמיקם, מטפלת באמנות
מחמוד סעיד, פסיכולוג
וואהל אבו- מוך, פסיכולוג
דורית גורני, עו"ס
גרציאלה כרמון, פסיכיאטרית,
חנה קנז, אחות
5. נציג הוועד של מחנה הפליטים ג'נין
עומר סטייטי
קבוצת סטודנטים מתנדבים מחו"ל, נערים המעורבים בתיאטרון.
בג'נין ישנם 3 מוסדות נוספים הנותנים שירותים למיניהם כולל תמיכה והתערבות פסיכולוגית. מתן השירותים הינו לכל האוכלוסייה .
המוסדות הם:
1) הועדה הקהילתית.
2) מרכז תרבות.
3 ) לשכת רווחה ממשלתית.
מספר העובדים הכולל הוא בין 20-30 איש ואישה.
מאחר ולא הגיעו האנשים שאמורים לעבוד באופן ישיר עם הילדים הוחלט שפגישה זו תוקדש לליבון בעיות ולתכנון העבודה המשותפת.
רוחמה תיארה את התפתחות העניינים עד לשלב זה, סיפרה על סאמירה יונס ז"ל והתמקדה באוכלוסיית הילדים הזקוקים לטיפול בגלל המצב הטרואמתי המתמשך שנמצאים בו.
גמאל עבדאסאלם דיבר על המצב הקשה :
– הפלסטינים – מבוגרים וילדים, נמצאים תחת לחץ רב.
– מקור חלקי של הבעיות הוא עם הנהלת המוסדות, כלומר אין מספיק אמצעים וחופש פעולה ליישם יידע. רמת הכשרה נמוכה, אין עקביות והמשכיות בתכניות ההתערבות.
– יש צורך רב בעבודה בכמה רמות : רמת ההנהלה, הכנת תכנית ייעוץ, הכשרה.
– הדגיש את הצורך בהדרכה/ליווי לאורך זמן.
-יש צורך בהדרכת צוותים לכלל האוכלוסייה- מבוגרים וילדים.
– יש צורך בעבודה פרטנית.
– על הישראלים להיות רגישים למצבם המיוחד של תושבי המחנה : פגיעות רבה, חשדנות לגבי המניעים של מי שבא מבחוץ, חשש מאיום מהסביבה על "שיתוף פעולה" עם הישראלים.
– יש צורך לעבוד עם ההורים, לערב אותם.
– טראומטיזציה בעקבות החשיפה לאלימות בתקשורת.
– סובלים מקשיים מורכבים : כספיים, ירידת מעמדו של האב כראש המשפחה: מי שמפרנס תופס את מקומו ואת הסמכות אפילו אם הוא יותר צעיר או אישה(!).
– יש רתיעה מלבקש/לקבל עזרה פסיכולוגית חיונית בגלל הסטיגמה.
מבקש :
– הדרכת צוותים כוללת בתוך המוסדות.
– הדרכת הורים, סדנאות. מדגיש את חוסר האונים של ההורים לעזור לילדיהם כי הם בעצמם בסטרס ובחוסר אונים.
עימאן הוסיפה : הייתה פה הדרכה אך לא היה המשך והייתה אכזבה.
בסימה אמרה שמייחסת חשיבות רבה לייעוץ. לעיתים צריכה לפנות לעזרתן של עובדות קהילה/סוציאליות במקרים קשים של ילדים שסובלים במיוחד. בעקבות הכיבוש עלתה רמת האלימות במשפחה. הביעה אכזבה מהעבודה עם ארגונים כמו MDM .
עומר הציע כמה כיווני הדרכה :
– התערבות עם מבוגרים.
– התערבות עם ילדים.
– הדרכת צוותים : מורות גננות, יועצים.
– להשקיע יותר בארגונים, למצוא דרך לעבור הכשרות יותר טובות, לתמוך בהם ולהפעיל את תוכניות הייעוץ.
גרסיאלה הדגישה שיש באפשרותנו להדריך אבל לא לשלם משכורות.
בסיכום הפגישה הוחלט שהצרכים של תושבי מחנה הפליטים ג'נין והמוסדות אשר נשתדל לספקם הם:
1) הכשרת אנשי מקצוע להתערבות בשעת ואחרי מקרה חירום.
2) הכשרה לטיפול פרטני וקבוצתי.
3) בניית תוכניות להתערבות כתוכנית מגירה מוכנה לשימוש לזמן הצורך.
4) התערבות פסיכולוגית לאנשי מקצוע והדרכה במטרה של העצמה שתאפשר להם לעזור לאחרים.
5) עבודה עם ההורים אשר סבלו לחצים וטראומות גדולות.
6) מתן הרצאות לקהל ההורים בנושא טראומה ועזרה נפשית לנפגעים.
לפגישה הבאה יוזמנו כל מי שעובד במוסדות, מספר האנשים הצפוי בין 20-30 .
הפגישה הבאה תתקים ב7 ביולי.