5.9.2018
לחברות וחברי הנהלת ר.ל.א, שלום רב,
כאשר חזרתי משהות בת שלוש שנים בארה"ב, בשנת 2000, קיבלתי את הפרספקטיבה שאיפשרה לי לראות את הכוח הרב והבלתי מבוקר של המנכל/ית, כאשר ברוב המקרים היו"ר וההנהלה מובלים על ידי המנכל/ית ולא להפך, כפי שאמור להיות.
דיברתי על כך בהרחבה ועם דוגמאות מהמציאות בישיבת ההנהלה המיוחדת בביתו של היו"ר אילן גל. (2000). דברי הניבו התנגדות רבה ואמירות בוטות עלי. לא זו בלבד שלא היה שום רצון להקשיב ולשנות – נוצרה התנגדות כוחנית לשינוי שהצעתי.
נושא זה הועלה על ידי בהזדמנויות לא מעטות כולל בנאומי לאסיפה כללית בכמה שנים. מנכלים/ות פוטרו אחרי מאבקים קשים אך השיטה לא שונתה.
השיטה הפסולה הזו קיימת עד עצם היום הזה.
והנה – שביב אור הסתמן – בהתראה של יומיים היו"רית וההנהלה מבקשים ממני להעלות את הנושא בישיבת ההנהלה המתקיימת היום. לכאורה – טוב ויפה. אלא שאין זה טוב ובכלל לא יפה.
מדוע?
כיוון שאין בדעתי להשתתף במריחה של הנושא החשוב הזה. מריחה, אני אומרת – כי זה ממש לא רציני להקדיש לנושא הזה חצי שעה כולל דיון ואף להתנות מראש "אם תעלי דוגמאות יופסק הדיון מיד", שאין להביא דוגמאות להמחשת הבעתיות הארוכה והמסובכת של התנהלות העמותה הנהלה/מנכל/צוות. דיון מעוקר מראש שכזה – מוטב לו שלא יתקיים משיתקיים.
לדעתי, יש להקדיש לנושא זה הרבה זמן, הרבה מאד זמן, כדי להבין לעומק איך פעלו מנכלים/ות שונים מול ההנהלות השונות כדי לראות ולהפנים את הצורך החיוני של יצירת מערכת של ביקורת ואיזון לתיפקודו והשימוש בכוחו הבלתי מסויג כמעט של המנכל/ית.
פחות מכך- זו ברכה לבטלה שניזקה רב על תועלתה.
אם וכאשר יתקיימו התנאים לדיון מעמיק ורציני בנושא, דיון שעשוי להביא לשינוי יסודי – אשמח לתרום את חלקי.
בברכה,
רוחמה