ביוגרפיה

ד"ר רוחמה מרטון נולדה בירושלים ב-3 בספטמבר 1937, לבלהה ואהרון שמואלביץ שהגיעו ארצה מפולין. היא פסיכותרפיסטית, פסיכיאטרית ופמיניסטית ישראלית, מייסדת ונשיאת עמותת רופאים לזכויות אדם.

בעת שירותה הצבאי הייתה מרטון חיילת בחטיבת גבעתי ושירתה בחטיבה בסיני בזמן מבצע קדש, ב-1956. היא חוותה הרג של חבריה לגדוד בהפצצת חיל האוויר של צה"ל, ורצח שבויים מצריים בלתי חמושים שנכנעו על ידי חיילי הגדוד שבו שירתה. לאחר שנים אמרה שבשדות הקרב של סיני נבטו הניצנים הראשונים של גישתה האנטי-מיליטריסטית (אך הלא-פציפיסטית) והצורך להיאבק על זכויות אדם, ניסתה למחות על הוצאה להורג של שבויים מצריים.

לאחר שירותה הצבאי למדה רוחמה מרטון רפואה באוניברסיטה העברית וסיימה את בית הספר לרפואה בשנת 1963. בזמן לימודיה נולדו בתה אורנה ובנה יובל.

בזמן לימודיה בבית הספר לרפואה החלו מאבקיה לשוויון זכויות לנשים: היא ניסתה, יחד עם פרופסור פריץ דרייפוס, לארגן פעילות של סטודנטים ושל מורים לשינוי המדיניות הקובעת שרק 10% מכלל התלמידים יהיו נשים. מאבק שנמשך שנים והוכתר בהצלחה. כמו כן ארגנה מאבק נגד האיסור על סטודנטיות ללבוש מכנסיים. מאבק זה כמעט עלה לה במקומה בבית הספר לרפואה, שהיה אז היחידי בארץ, בסופו של דבר הוסר האיסור על לבישת מכנסיים לסטודנטיות.

משנת 1974 ועד 1986 עבדה כרופאה פסיכיאטרית בכירה במרפאה של המרכז לבריאות הנפש שלוותה בהוד השרון. במסגרת זו ניסתה, יחד עם פרופסור דוידסון, מנהל בית החולים, להשפיע על הנהלת קופת חולים הכללית לקדם גישה קהילתית שהייתה אז לא מקובלת בישראל בתחום הפסיכיאטריה וליצור מרפאות לבריאות הנפש מחוץ לכותלי בתי החולים הפסיכיאטריים.

במסגרת עבודתה בבית החולים שלוותה יזמה מרטון סקר מקצועי של בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים באזור השרון, על ידי צוותים שכללו פסיכיאטר, פסיכולוג, ועובד סוציאלי של בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים באזור השרון, מתוך תחושת אחריות ציבורית למטופלים במסגרות פרטיות שטובת החולה לא תמיד לנגד עיניהן. מטרות הסקר היו לברר האם האשפוז מוצדק והאם הטיפול הפסיכיאטרי הולם, וכן לבדוק אפשרויות שיקום לחלק מהמאושפזים הללו.

לימדה מ-1975 עד 1990 בחוג לפסיכותרפיה ובלימודי המשך ברפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. בבית הספר לרפואה עשתה מאמצים רבים, יחד עם פרופסור מיכה נוימן, מנהל המרפאה, לשינוי הקריטריונים לקבלה לבית הספר לרפואה, כך שלציוני המועמדים במגמה ההומאנית יהיה משקל שווה לזה של ציונים במגמה הריאלית. היא סברה כי השינוי ישפר את איכות היחסים בין רופא לחולה. כמו כן היא הנחתה במשך שנתיים קבוצות של סטודנטים לרפואה בעיבוד חוויותיהם מול החולים בבתי החולים. לאור הצלחת הקבוצות הללו הפכה הדינמיקה הקבוצתית הזו לחלק מקובל של הכשרת הרופאים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

מרטון שילבה את פעילותה הציבורית עם פעילות אקדמית בתחום זכויות האדם והייתה עמית מחקר במכון באנטינג ע"ש מארי אינרהאם באנטינג בקולג' ראדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בשנים 1998-1997, עמית מחקר לשלום וזכויות אדם של המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד בשנים 1999-1998, ועמית זכויות אדם וחוקרת אורחת באוניברסיטת שיקגו בשנים 1999–2000.

פעילויות ציבוריות

רוחמה מרטון לקחה חלק מאז שנת 1962 בהקמתם של ארגונים רבים הפועלים בתחום זכויות האדם, בדגש על הזכות לבריאות וזכות האישה, ובתחום השלום. בשנים 1990-1976 הייתה חברה ב"מועצה הישראלית-פלסטינית לשלום", קידמה מאמצי דו-שיח, סמינרים ופגישות עם נציגי אש"ף, מתנדבת במרכז התל אביבי לנשים נפגעות תקיפה מינית. הייתה חברה "באזרחים למען התקווה" (אל"ה) – קבוצה לקידום שוויון חברתי של תושבי שכונת התקווה בתל אביב. בשנים 1981-1980 הייתה מייסדת-שותפה של "שטח משוחרר" – קבוצה שפרסמה טור שבועי בעיתון הארץ שעסק בבעיות של החברה הישראלית. בשנים 1984-1982 הייתה מייסדת-שותפה של "הוועד נגד המלחמה בלבנון", שיזמה פעולות עממיות להתנגדות למלחמת לבנון. בשנים 1984-1983 הייתה מייסדת משותפת של "אלטרנטיבה", שהוקמה כארגון דו-לאומי וחוץ פרלמנטרי, לקידום השלום דרך הפתרון של שתי מדינות. בהמשך הייתה בין המקימים של המפלגה הרשימה המתקדמת לשלום, שהכניסה שני נציגים לכנסת. בשנים 1987-1984 הייתה מייסדת-שותפה של פורום, "מרצים מאוניברסיטת תל אביב", ארגון אוניברסיטאי למען שלום וזכויות אדם. ב-1988 יסדה את "עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם", ארגון זכויות האדם הפועל נגד הכיבוש ולהגנת זכויות אדם בשטח הבריאות.

בשנים 1991-1989 הייתה מייסדת משותפת של "פלסטינים וישראלים נפגשים לשלום". סמינרים מאורגנים וקבוצות דיון על מנת לסייע בקיום פגישות לצורך התקדמות בתהליך השלום. בשנת 1989 הייתה מייסדת משותפת של "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל", הקיים עד היום ונועד ליצור שדולה לעצירת העינויים בישראל. הייתה ממקימי "ועד נגד סגירת אוניברסיטת ביר זית". בשנת 1989 הייתה מייסדת משותפת של "אימות", ארגון של עובדים ועובדות בתחום בריאות הנפש למען שלום. ב-1993 הייתה מייסדת משותפת של "אחת מתשע: נשים למען נשים בסרטן השד" – שיצרה שדולה וקבוצות תמיכה של נשים למען נשים החולות בסרטן השד, עמותה הפועלת עד היום. בשנת 2005 הייתה מייסדת שותפה של "הוועד למען אסירים פוליטיים". בשנת 2006 הייתה מייסדת משותפת של "ICRR", הוועד הישראלי לזכויות תושבים. כמו כן הייתה חברה בוועד המנהל של "הוועד המתאם הבינלאומי של האו"ם לארגונים הלא-ממשלתיים הפלסטיניים".

מרטון תומכת בקידום חרם על ישראל, כחלק מקמפיין BDS. ב-2008 השתתפה בשבוע האפרטהייד הישראלי בלונדון. בעקבות פעילות זו, קראו חברי כנסת ממפלגות הימין להפסקת מימון ציבורי ומתן הטבות מס לעמותת "רופאים למען זכויות אדם", שייסדה מרטון. ב-2017 הביעה תמיכה ב-BDS מספר פעמים נוספות, ואמרה בהתייחס לכך: "זה עניין לבוגדים. והבוגדים של היום הם הגיבורים של מחר. מי שלא מוכן לשלם את המחיר הזה לא יודע להיאבק. בלי לשלם מחיר אתה נלחם רק על היופי שלך. ובעיניי כל עוד הכיבוש נמשך, האפרטהייד נמשך, זה לא משנה אם אתה קצת יותר יפה או קצת פחות יפה. זה לא מעניין ולא מאבק". גם בנאומה ב"צוותא" ב-2 באפריל 2019, עם קבלת הפרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לשנת 2019, דיברה רוחמה מרטון על שלטון האפרטהייד הישראלי ועל תנועת ה-BDS.

רופאים לזכויות אדם

ב-1988 ייסדה מרטון את עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם שלימים שינתה את שמה לרופאים לזכויות אדם (ר.ל.א.). היא גיבשה סביבה קבוצה של רופאים ישראלים ופלסטינים והקימה ארגון שפעיליו עובדים בשיתוף פעולה ומתוך שוויון גמור עם עמיתים פלסטינים למען מטרה משותפת של מאבק נגד הכיבוש וקידום זכויות אדם והזכות לבריאות. מאז, היא מהווה את הרוח החיה והמצפן של עבודת העמותה. רופאים לזכויות אדם רואה בכיבוש סוג של מחלה הגורם לאי צדק והפרת זכויות אדם. הארגון עוסק בפעולה רחבה בשמירה ובהגנה על זכויות האדם, עם התמקדות בזכות לבריאות. רוחמה מרטון הנחילה לעמותה הבנה רחבה של המושג בריאות – לא רק כ"היעדר מחלה", אלא ברוח הגדרת ארגון הבריאות העולמי – כמצב של "רווחה פיזית, פסיכולוגית וחברתית".

לאורך שנות פעילותה תרמה רופאים לזכויות אדם רבות לשיח הציבורי של זכויות האדם בישראל, והגיעה להישגים במאבקיה להגנה על זכויות אדם בכלל וזכויות בריאות בכלל, כשהיא מתמקדת בהבטחת הזכות לטיפול רפואי הוגן ושוויוני ובהגנה על זכות האדם לשלמות הגוף, לכבוד ולבריאות הנפש.

עבודתה הציבורית הביאה את מרטון לשיתוף פעולה עם ארגונים פלסטינים ובינלאומיים העוסקים בבריאות הנפש ובזכויות האדם. היא חברת הנהלה של המרכז לבריאות הנפש בעזה. שותפותה עם עמיתים מארגונים של רופאים לזכויות אדם באירופה ובארצות הברית הובילה ליצירת "רשת ארגונים בינלאומית לבריאות ולזכויות אדם" ב-1992. מאז ועד עתה רוחמה מרטון היא חברת הנהלה של גוף זה. היא הוזמנה פעמים רבות למפגשים באו"ם (בז'נבה, בווינה, בשטרסבורג, בניו יורק ועוד) בהקשרים העוסקים בזכויות אדם.

פרסים בהם זכתה

• 1989 – תעודת הוקרה מהוועד היהודי למען שלום ישראלי-פלסטיני, בוושינגטון, ארצות הברית.
• 1993 – תעודת הוקרה מארגון הומניטארי אמריקאי, Operation Smile, נורפוק, וירג'יניה.
• 1994 – אות כבוד מאגודת ידידי החולה, טולכרם.
• 1997 – פרס פלסטיני לזכויות אדם, מוענק על ידי ד"ר חיידר עבד א-שאפי, עזה.
• 1998 – ציון לשבח על הישגים במסגרת מכון בנטינג, ראדקליף קולג', אוניברסיטת הרווארד.
• 1999 – אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, מטעם האגודה לזכויות האזרח, ירושלים.
• 2000 – פרס הלן לנשים בתחום זכויות האדם, מונטריאול, קנדה.
• 2000 – 'מגן לילד': פרס ראש הממשלה של מדינת ישראל ניתן לארגון רופאים לזכויות אדם בירושלים.
• 2002 – פרס על שם ד"ר יונתן מאן על תרומה לבריאות העולם ולזכויות אדם, נתרם על ידי ביל גייטס, בוושינגטון, ארצות הברית.
• 2005 – הדלקת המשואה האלטרנטיבית ליום העצמאות, מטעם יש גבול, ירושלים.
• 2007 – נשים שמביאות שינוי, הדה מרקר העניק פרס ל-40 נשים שהצטיינו בפעילותן למען שינוי בחברה.
• 2007 – The American Friends Service Committee, (פרס של הקוויקרים שהוענק ל-40 אישים נבחרים – ישראלים ופלסטינים על פעלם למען שלום צודק לציון 40 שנים לכיבוש, שיקגו, ארצות הברית.
• תמר דרסלר, פרס נובל האלטרנטיבי האירופי – לארגון ישראלי, באתר ynet
• 2019 – פרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' 2019, מטעם תנועת יש גבול.

Dr. Ruchama Marton's biography in English – https://ruchamamarton.com/biography-2/